גם אני רוצה להשאיר מפעל חיים אחריי.
כזה שיזמינו אותי להדליק עליו משואה ביום העצמאות.
בחברה הישראלית קיימת מתחת לפני השטח בעיה חמורה ובוערת. תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה להתעסק איתו.
בישראל 2016 לפחות שתיים מתוך שלוש נשים סובלת מכך. כן- זו יכולה להיות אחותך, בת הדודה שלך, או עמיתתך לעבודה. הנושא מושתק ומטוטא מתחת לשולחן.
מדובר על נשים מסכנות שאינן מוכות.
שמעתם נכון. הן אפילו לא מקבלות ספנקים. הן חיות בקירבנו עם בני זוג עדינים שאינם מוכנים לספק אותן ולמלא את הפנטזיות והצרכים הבסיסיים שלהן. נשים שלא חוו כוחניות, חוסר אונים והשפלה בהסכמה.
מזועזעים? אז די. הגיע הזמן שנקום ונעשה משהו עם זה.
אפתח את המקלט הראשון לנשים לא מוכות ואתן מעצמי כל שידרש כדי לספק להן מענה. כן, זה ידרוש ממני קורבנות אישיים, אבל הדבר בדמי. אינני יכול עוד להעלים עין מהתופעה האיומה ומזעקת הסובלות.
אין צורך במחיאות כפיים או מחמאות. לפעמים אדם צריך לקום ופשוט לעשות את מה שצריך לעשות.
