לפני 8 שנים. 15 באוגוסט 2016 בשעה 13:18
יושב עכשיו במשרד, חווה התקף.
ההתקפים שלי נדירים. כל הגוף בוער מחרמנות בזמנים הלא נכונים. אני הגבר היחיד בלשכה ולא יכול לקום מהכסא בלי להחזיק קלסר להסתיר. מתיישב בכסא, מנסה להתרכז בעבודה השוטפת וזה בוער בתוכי. הטריגר? זכרונות שחולפים במוחי למשך שניה ומותירים מאחוריהם אזור חלציים בוער. קשה לי מאוד אפילו לענות לטלפונים. אני לא מפסיק לתהות האם רואים את זה עלי או שפני הפוקר שלי עובדים.
ג׳יזס. זה העינוי הכי כייפי שאני מסוגל לחוות. מתסכל כל כך אך נעים כל כך. אני אפילו לא יכול להתעצבן על זה מרוב שזה נעים!
סעמק. עוד.
