יושב לבד מול שולחן גדול, ממתין שהמשפחה תגיע. מחכה לראות האחייניות המתוקות ובעיקר את ההורים שמחכים להכרזה הסודית שלי. הם בטוחים שכינסתי את המשפחה במסעדה בשביל להכריז שאני מתארס. הם קצת יתאכזבו כשהם יגלו שזו הפתעה לרגל יום נישואיהם.
בזמן שאני מהרהר בנאום שאשא, העיניים שלי שבויות של ילדה מקסימה שיושבת בשולחן לידי עם הוריה. היא כבת 8. הוריה בקושי מחליפים מבט. האינטראקציה שלהם מורכבת אך ורק מרטינות ועקיצות הדדיות. הילדה מנסה בכל כוחה לדובב אותם, לשנות נושא, לשפר את האווירה. היא נראית שמחה אבל אני יודע שהיא עושה זאת מתוך מצוקה. ואביה? כל הזמן גוער בה ואומר לה להפסיק לשגע אותם. בשלב מסויים ממש צעק עליה.
התרגזתי. קמתי וניגשתי לשולחנם. התעלמתי מהילדים ופניתי לאדם היחיד הבוגר בשולחן- הילדה. מגיע לך אבא טוב יותר. הושטתי לה יד- היא נטלה אותה, ונמלטנו מהמסעדה לקול צרחות הוריה.
החלק האחרון הוא היחיד שלא קרה באמת אך בראשי הוא הרגיש מציאותי. זו הפעם היחידה בחיי שהתחשק לי להיות אבא.
