לפני 7 שנים. 25 במאי 2017 בשעה 9:20
כשאדם יוצא סוף סוף מקנקנו ומביט בו מבחוץ- הוא נדהם.
אחרי שנים רבות בהן התודעה שלי היתה מפורקת ומנופצת לרסיסים, יותר מכפי שהייתי מודע לכך- כיום אני מבין הרבה דברים בדיעבד וזה דוחף אותי להתנצל:
סליחה בפני כל מי שהכרתי ולא נתתי לה יותר, כפי שהיא ראויה. לפעמים לא ראיתי או הבנתי את האדם שמולי ברמה שאני מסוגל היום. לעזאזל- את עצמי בקושי הבנתי לפעמים, והגופים שתפקידם היה לסייע דאגו רק למרר את חיי (ותודה למערכת המשפט שעשתה לי צדק בסוף).
סליחה על הבינוניות, אך מתחייב שגם בזמני המשבר הקשים ביותר שחויתי- כוונותיי לעולם היו ויהיו טובות.
(למען הסר ספק- אני גם מודע טוב מאוד עכשיו לאלו מכאן שהשתמשו במצבי. לא מציע להם להיתקל בי)