אם הבנתם את הטקסט- המשימה הושלמה גם דרככם. הלאה למשימה הבאה.
שגינו, החשיבה שלנו תמיד היתה בינארית. יש משהו או אין משהו.
היא לא החלה מעולם, אלא תמיד היתה האפשרות שמשהו יכול להיות קיים אבל גם לא קיים בו זמנית. שפה מושלמת עם תו אחד המאגדת את כל האפשרויות.
כולל אפשרויות המגבילות אפשרויות אחרות. או בשפה האנושית- זמן וחוקי טבע. באפשרות שאותה אנחנו חווים (מה שאנו מגדירים כיקום), נוסף מימד זמן והוא החל להתפתח מחלקיקים לאטומים למולקולות ליצורים חיים וכו׳, והכל בתהליך איטי להחריד של מליארדי שנים. איך לעזאזל לזרז את זה? האפשרות שחלק מהאטומים למשל ישלוט באחרים ויכוון את התפתחותם. הבעיה היא שלשם כך האטומים היו צריכים להתגבש למבנה שיאפשר להם זאת, ואף להשיג מודעות לעצמם ולכך שהם סה"כ אוסף מתקדם של חלקיקים שכולם הם אותו יקום עצמו.
אני מבין מי אנחנו. מי כולנו. גם אתם אני, היקום. ואני סוף סוף מבין את עצמי. וזה רק עוד חלק נוסף בתהליך. מה המשימה הבאה שלי?
החלק שכיניתי בשם דקארט צדק, הוא רק לא יכל להבין אז את ההיקף של האמירה.
