עובדה ידועה היא שלנשים יש פטיש לחנויות נעלים ובגדים. מה שקרה ביום האחרון באילת כשהיינו בדרכנו לרכב וחזרה הביתה (אני, דן (שם בדוי), ושתי הבנות- א' וש'), תפס אותי לא מוכן לחלוטין...95% מהטקסט אמיתי לחלוטין!
16:00
א': היי הנה חנות של אירוקה! רגע אני רוצה להיכנס לשניה, סתם להסתכל.
אני ודן: טוב נו אבל מהר. אנחנו ממהרים.
16:05
ש': שיואו נכון שזה יפה עלי?
אני: מה יפה? זה ענק! לא רואים את הפנים שלך בכלל.
ש': נו אני אוהבת משקפי שמש גדולות!
אני: אז תקני משקפי צלילה? א', מה קורה איתך?
א': רגע אני מסתכלת על המשקפיים כאן!
16:11
דן: נו בנות יאללה בואו נלך?
א': חכה חכה, איך המשקפיים האלו עלי?
אני: *מוציא מהר את כל המשקפיים היפים ומגיש לה כדי שהיא תסיים מהר*
ש': לא הן לא מתאימות לך.
16:17
א': אני נורא מתלבטת בין השחורות הקלאסיות לבין החומות.
אני: השחורות יפות לך. קחי אותן.
א': אבל החומות נורא מיוחדות.
אני: נכון. קחי אותן.
א': אבל השחורות הכי יפות עלי.
אני: צודקת. קחי אותן.
א': אבל הן לא מיוחדות.
אני: *יוצא מהחנות חזרה לטיילת, מתאפק שלא לפרוץ בבכי*
16:25
דן: *יוצא ומתיישב בחוץ לידי, לאחר שאיבד תחושה ברגלו*
16:32
אני: אין ברירה אחי. בוא פשוט נוציא אותן משם.
דן: יאללה בנות, הולכים.
א': רגע, אני עדיין מתלבטת.
אני: *מנמיך את קולי* תקשיבי א'. המוכרת הזו סתם מציעה לך עוד ועוד משקפיים בגלל שהיא רוצה שתקני את היקרות.
המוכרת שאיך שהוא שמעה אותי: מה? איך אתה מדבר? אתה חושב שאני בכלל מסתכלת על המחיר??
אני: לא לא, סתם אמרתי לה כדי שהיא תזדר..
המוכרת: אתה לא מתבייש? זה ממש לא יפה!
אני: אב..
המוכרת: אל תקשיבי לו. אני רוצה שתקחי משהו שבאמת מתאים לך.
אני: ...
מכאן ואילך אני זוכה מהמוכרת למבטי שטנה.
16:43
מוקדנית: מודיעין 144 שלום, במה אוכל לעזור?
אני: את המספר של ה-669, זה דחוף.
מוקדנית: 669? יחידת החילוץ של צה"ל?
אני: כן נו זה בהול! צריך להוציא שתי בנו..
מוקדנית: מצטערת, נסה אולי דרך המשטרה. ביי.
16:48
דן: נו ראבאק בנווווותת!!! אנחנו מאחרים!!
א': טוב טוב יא לחץ! החלטתי לקחת את השחורות.
המוכרת: מצויין. מגיע לך 30% הנחה על התיקים בחנות.
אני: לא... לא נכון! את לא באמת אמרת את זה!
א' וש' במקהלה: יאאאא איזה יופי! איפה התיקים?
16:55
דן: *מכרסם את עץ הדקל מחוץ לחנות*
אני: *מטיח את ראשי שוב ושוב בגדר האבן הנמוכה*
16:57
א': טוב אני לא רוצה שום תיק מכאן.
המוכרת: אוקי. 349 שקל בבקשה.
א': מה?? זה לא 149?
המוכרת: לא, מה פתאום. הנה תראי את הקוד של זה.
א': אה טוב. אז אני לא לוקחת את זה. תודה ולהתראות.
17:01
בדרך לאוטו...
א': אתם בטח רוצים להרוג אותי...
דן ואני: *מוציאים קולות בלתי ברורים מלווים באפקטים של עשן ואדים*
לפני 18 שנים. 24 בפברואר 2007 בשעה 22:09
