הדרך שלי להחזיק מעמד היא למצוא את המשעשע שבכל דבר.
ותמיד יש!
הדוגמא הקיצונית ביותר היא הפציעה שלי בהיתקלות בצבא. הרופאים אמרו משהו אחד, ונאלצו לאכול את הכובע הירוק שלהם כשהם ראו אותי עומד על רגלי אחרי כמה זמן. נו טוב, לא כל יום בן אדם עם שיתוק קם ומתחיל לטייל..
הסבר רפואי לא היה להם. ההסבר היחיד שקיבלתי לפני שזרקו אותי מהשיקום על קבלת התואר "מאושפז מצטיין" היה שהמוטיבציה, הצחוק והאופטימיות שלי משך כל התקופה בבית החולים כנראה עשו עבודה מתחת לפני השטח.
אני מקווה שהמלחמת הבוץ2 בפורומים מגיעה ברגעים אלו לסיומה. אבל אני עדיין צריך תירוץ להשתתפותי בה. אז הנה:
לפני מספר חודשים זכיתי בתביעה במחוזי. בעוד כחצי שנה יש לי תביעה נוספת בעליון.
הקושי במאבק במשרדי ממשלה הוא פשוט- יש להם כסף, יש להם סוללת עורכי דין, ויש להם סבלנות עד שאני אמות מזקנה 😄
הדרך היחידה שלי לנצח שוב כמו במחוזי היא- להתאמן על העקשנות שלי!!!
אז כן, מה שקרה לי עכשיו בפורום היה אימון לא רע, למרות הסבל.
היי, תמיד מנסה למצוא את הטוב שבכל דבר... 😉
נ.ב.
עוד משהו משעשע, למרות האבסורד
בשתי מלחמות הבוץ, התלכלכו מספר אנשים.
רק שם של מישהי אחת נשאר נקי לחלוטין. זו שהתחילה את הכל ולא התערבה מהפחד להיחשף :)
לפני 17 שנים. 7 במרץ 2007 בשעה 10:34
