אתה יושב, מקשיב, מאזין, מבין, שומע, נמצא שם. פשוט נמצא שם כשצריכים אותך. בכל שעה מטורפת שלא תעלה על דעתך.
אתה אינך מקבל זאת חזרה. אתה טוב להם שם, במקום הזה. דוקא כשאתה זה שרוצה להוציא משהו, הם נרדמים לפתע בטלפון, עסוקים לפתע, או נסוגים.
הם לא רעים. פשוט, אין להם משאבים לתת לך חזרה. או שהם לא מרגישים מתי אתה זקוק להם. הם לא מקוללים כמוך עם הרגישות לכל דבר שקורה אצל האחר, ואתה יכול רק לקנא.
לפסיכולוג קל הרבה יותר. לא, גם הוא אינו מקבל ממטופליו אוזן קשבת. גם לא תמיכה. אבל הוא מקבל כסף, שהוא משאב. את המשאב הזה אפשר להמיר למשאבים האחרים שהוא זקוק להם.
מילים קיבלתי באלפים. אך עד היום אף לא מילה אחת הגשימה עצמה לכדי משאב ממשי.
מילים הן כסף מזוייף. צ'ק ללא כיסוי.
אני רוצה לומר שאינני מקבל יותר מילים. אך תמיד ממשיך להאמין כמו פתי.
לו יכולתי להיות פסיכולוג. ופעם אחת, לראשונה בחיי, לדעת איך זה מרגיש כשנותנים לך משהו חזרה...
לפני 17 שנים. 4 באפריל 2007 בשעה 0:26
