הצורך לטרוף את העולם…
הוא תמיד בער בי
עם עליות ומורדות
בתקופות
ברגעים..
אתמול בפריז נזכרתי ברגע כזה..
הייתי בן 25 ופעם ראשונה בניויורק
מסעדת פיטר לוגר הייתה מפורסמת
כמסעדת הסטייקים הטובה בעולם.
הגעתי אליה אחוז התרגשות ותאווה
בזמנו היו במסעדה המיתולוגית שתי מנוח בלבד:
סטיייק פורטרהאוס לשניים וצלעות טלה
מנות ענקיות!
הזמנו כמובן את הפורטרהאוס לשניים - סטייק זה סטיייק.
היה דמיוני.
לאחר שסיימנו מפוצצים, לא יכולתי להירגע
ייתכן שהגעתי עד לפה ולא אטעם גם גם המנה השנייה?
אבל אני מפוצץ!
אז ירדתי למטה, דחפתי אצבע והקאתי, כן.
עליתי ואכלתי גם את הצלעות. כן את כולם.
אני זוכר שאמרתי לעצמי, מי יודע אם אהיה שוב פעם בניו יורק ואם כן מתי..
אתמול בפריז אחרי תקופה כה ארוכה שלא הייתי בחול..
לפתע עלה בי הרצון לטרוף מהכל
אז הזמנתי עם המשפחה 8 מנות שונות בצהריים..
יותר מכפול ממה שמסוגלים..
אחרי הביס השלישי נרגעתי.
טעמתי מפה ומשם, אבל ממש לא אכלתי הכל
קצת יותר בשליטה 😜