כל פעם שאתם מדברים איתי, אני צריכה לחשוב מה עשיתי עכשיו.
ונכון זו לא פעם ראשונה, אבל גם אם כן אתאמץ יותר ואקפיד לא לעשות טעויות ואהיה מקסימה ומתחשבת, יהיו הערות אחרות. אז למה לי לנסות ולהתאמץ אם גם ככה אף אחד לא יתייחס ושום דבר לא יהיה טוב?
בטח יש אמת בדברים האלו. אין פה צד נכון וצד לא. אני גם מאד לא בסדר. אבל אני לא יכולה/לא רוצה להשתנות ולהתאמץ. מישהו אמר לי, בלי קשר, שמה שכדי להיות שלמים עם עצמנו ולהרגיש טוב, צריך קודם להיות אנשים טובים יותר, לעשות טוב יות, ושמה שמונע מאיתנו להיות כאלו, זו הגאווה. וזה נכון. אני גאה מדי. לא חושפת רגשות, אפילו בפני עצמי, הכי קרה שאפשר, נשארת בתוכי. כדי שחס וחלילה. לא נותנת מעצמי כדי שלא ינצלו. לא אומרת את דעתי כדי שלא יתנגדו.
אני רוצה להשתחרר מכל זה. רוצה שזה יפסיק פשוט ככה. אבל אין קסמים כאלה. זה מאמץ שכנראה לא אעשה לעולם. ומילים שלא יצאו מגבולות הדף הזה.
לפני 15 שנים. 21 באפריל 2009 בשעה 12:42