הרבה זמן לא כתבתי. וכבר כמה פעמים יצא לי להכנס, ולא הצלחתי להחליט אם אני רוצה לכתוב.
ויתרתי. לא היה שום דבר שנראה לי חשוב לכתוב.
לא שלא קרה כלום, להיפך.
אולי יש לי דרכים אחרות להביע, אולי דברים שנראו לי חשובים והביאו אותי לכאן, כבר לא משמעותיים.
אולי אני ממשיכה להשתנות.
אני רוצה ללכת לאיזו סדנא, משהו שיעזור לי להבין את עצמי, להשלים, שיתן לי פוש קטן כדי להמשיך ולשנות בעצמי.
הייתי רוצה לדעת לכתוב קצת אחרת, ברמזים, דימויים ומטאפורות, את כל מה שעובר עלי.
הייתי רוצה לרקוד קצת רגש.
הייתי רוצה לחזור לצייר (אבל אין לי סבלנות לצערי).
והייתי רוצה לתפור יותר. גם פה קוצר הסבלנות שלי מפריע.
גם זה סוג של מדיטציה. כל דבר מאלו יכול להביע, להוציא את הבפנוכו שלי, אלי- אל מולי. ולתת גם הוא פוש קטן לשינוי הזה שמתחולל תמיד.
חשבתי שאכתוב קצת עכשיו. לא כדי לחלוק, לא כדי לעדכן, רק כדי להוציא. ואולי להבין.
אבל מה שהיה לי ברור בזמן האחרון, לא מוצא עכשיו את המילים הנכונות.
עוצרת, מארגנת, מנסה להזכר, אבל כנראה שמילים זה לא הצד החזק שלי.
תמיד זה ככה. נתקעת בעולם משלי ושותקת, "נעלמת" הוא אומר. במקום פשוט לומר. ואז כבר מאוחר מידי, עמוק מידי בחור של הארנב.
אבל הבנתי דברים. דברים שאני לא יודעת אם שווה להתאמץ להסביר במילים לעצמי. אבל הם עוד צעד. קטנטן.
היום אני לא קוראת מה שאני כותבת. אולי זה יצא אחרת. וכבר אין לי מושג מה כתבתי....
לפני 15 שנים. 27 ביוני 2009 בשעה 16:53