את עומדת בפתח עם מבט נבוך בעינייך, מנסה להתחמק מעיני שסוקרות את גופך כאילו היית בובה בחלון ראווה. אני נהנה מהסיטואציה ולא ממהר... נותן לך לשהות בבלבול ובתחושות.
את נראית אבודה ובא לי לחבק אותך... אבל כדי להרכיב צריך קודם כל לפרק - כדי להתמסר את קודם צריכה להיות קטנה.
אז אני מתחיל לפרק... את הגוף וגם את הנשמה. לאט לאט אני סודק את קליפת הביטחון המדומה ומגלה את הפחד ואת הכאב... מוציא החוצה את כל מה שהתעקשת להחביא בפנים.
אני יודע שניסית לצפות את מה שאעשה... להניח לעצמך תסריט שישמור עלייך. אבל לא... אין לך סיכוי כנגדי!
זה יהיה כואב וזה יהיה מלטף, זה יהיה משפיל וזה יהיה מנחם, זה יהיה מפרק וזה יהיה אוסף...
והשקט... או, איך שאני אוהב שקט! כשיש שקט שומעים הכל!
והזמן... הוא יעמוד מלכת כשאת שוקעת לך בערפול החושים וחוסר האונים.
את תחדלי לרצות, את תחדלי לקוות, את תחדלי להרגיש, את תחדלי... נקודה.
וכשמבעד הדמעות והכאב אראה בעינייך את ההשלמה עם חוסר האונים, זה הרגע שבו אדע שאת שלי - ילדה קטנה של אבא!
ואז אפשר להתחיל...
Daddy Bear