אחרי יום מלא של סידורים וריצות, בעודי יושבת בבית קפה, אני שולחת לך הודעה שאני עייפה, עצבנית וגם חם לי. אתה כבר מבין את הכוונה ושואל כמה זמן יש לך.
"שעה" אני עונה לך בקצרה, שולחת לך את המיקום וסוגרת את השיחה מבלי לראות את תגובתך. אני ממתינה בבית הקפה למונית, תוך כידי מדמיינת אותך מתכונן לבואי. הציפייה למפגש מורידה את מפלס העצבים וחיוך קטן מתחיל לעלות על פני. המונית מגיעה, אני יוצאת לכיוון הבית שלך.
אני פותחת את הדלת, נכנסת לביתך הממוזג וכבר מרגישה יותר נעים. אתה עומד על הברכיים בסמוך לדלת הכניסה, מחזיק מגש עליו עומדת כוס מים עם תותים קפואים כתחליף לקרח, בדיוק כמו שאני אוהבת. אני לוקחת את הכוס ומניחה במקומה את התיק.
על האי במטבח אני רואה זר של פרחים וחבילה של עוגיות מקרון, בזווית של העין אני קולטת את האורות המרצדים של הנרות באמבטיה ושומעת צלילים של מוזיקה מרגיעה. אני מרוצה מאיך שזכרת את הדברים.
אתה מחכה להוראות, אתה יודע שאסור לך לדבר עד שאחליט אחרת ואתה ממתין בסבלנות. אני מתקדמת לסלון, מתיישבת על השזלונג שליד החלון הגדול של הסלון, מניחה את הכוס על השולחן הסמוך ומפילה נעל אחת אל הרצפה. אתה שומע את הצליל ומבין את ההוראה. תוך שניה אתה על הרצפה לידי, מוריד את הנעל השניה, מתחיל לטפל ברגליי העייפות מעקבים. אתה משקיע, יודע לשלב בדיוק מושלם בין המגע לבין עבודת לשון. אני נשענת לאחור ופשוט נהנית, גם ממך וגם מהשקט שכל כך הייתי זקוקה לו.
בדרך כלל בשלב זה אני מעדיפה לצלול באמבטיה שהכנת לי, אבל הפעם אני מחליטה לשנות את הכללים. אני מפסקת את רגליי כפקודה עבורך, אתה מתבלבל לכמה רגעים שמספיקים לי בשביל לתפוס ולמשוך בשערך. ממקמת את ראשך בין הרגליים, נשענת לאחור ומתענגת על הלשון שלך.
אני רואה את ההשתקפות שלנו בחלון, מעניין אם מישהו צופה בנו עכשיו? פעם המחשבה שמישהו מסתכל עלינו באמצע הייתה מביכה אותי, היום אני דווקא נהנית ממנה. אולי זו גם הדרך שלי להשוויץ בך קצת.
הדפיקה בדלת קוטעת את תחושת הריחוף ומחזירה אותנו למציאות. אתה אומר לי שזה השליח ומתנצל שלא הספקת לדאוג לזה לפני.
אני אומרת לך לפתוח לו והולכת לאמבטיה תוך כידי שאני משליכה את הבגדים שלי על הרצפה. אתה כבר יודע שעליך לבוא אחרי ומה בדיוק מצופה ממך.
