|
|
|
כשהתקופה הזאת תעבור ויהיה אפשר לחזור לנשום, אחגוג את החזרה לשגרה.
כמובן שבניתי תוכנית ליום שאחרי. זה כולל חדר במלון, ארוחת ערב במסעדה טובה, משם יציאה למסיבה טובה. כמובן שאלכהול יקבל מקום של כבוד.
אחרי הבילוי אחזור לחדר במלון, הרי אין על האנגאובר במלון. ארוחת בוקר בהזמנה לחדר ועוד פינוקים.
מחכה ליום הזה בכליון עיניים
עוברת תקופה קשה, בלי להכנס לפרטים.
עושה שריר, מתפקדת ועושה את מה שצריך.
אבל הקושי יודע להכניע מידי פעם את הנפש ולהזכיר שהוא עדיין כאן.
אז מה עושים?
ילדות קטנות חותכות את עצמן, ילדות גדולות עושות קעקוע. כי הכאב, אם לא מרפא לגמרי, יודע להקל לכמה זמן.
בשבוע הבא אני לוקחת כמה ימי חופש. אמנם נשארת בארץ, אבל תכננו משהו חמוד. אבל ששש, כשיודעים פחות יותר קשה להרוס 🤩
הלכו לי הרגליים, אבל אין מצב שאני מוותרת על נעלי עקב
כשאני אומרת למנהלת שזה בסדר לפטר את הלקוח והיא מיישמת את זה.
אני מאושרת 🤩🤩🤩
אני לבד באגף, אולי אפילו בכל הבניין.
בעודי מתהלכת לי במסדרון הארוך חושבת על מירוץ כלבים שהייתי יכולה לארגן לי כאן.
אולי זה עוד יקרה
אוף הרגליים שלי לבנות יותר מידי. בא לי להשתזף, אבל הלובן אריסטוקרטי הזה כל כך עקשן, שאפילו השמש הישראלית לא יכולה עליו.
מקנאה בשיזופות
לנשלטות יש קסם מיוחד, עומק ההתמסרות והתעוזה לשחק עם הגבולות, כמו שרק נשים יכולות. עדיין לא פגשתי גבר שמסוגל ללכת איתי לאותם המחוזות כמו שהגעתי עם הנשים.
המתוקה של אתמול היא משהו מיוחד, השילוב של עדינות ויכולת ספיגה הופכים אותך לנשלטת נדירה. אוהבת את השילוב הזה, אוהבת את הביקורים הקצרים שלך בארץ, הכל במינון המדויק לי.
אני קוראת על הפגיעות המיניות בקהילה, גם על הדמות המוכרת שמואשם באונס וגם מישהי שעברה אונס.
לא שלא היו כאלה שניצלו את הקהילה כאמצעי לפגוע מינית, גם בנשים וגם בגברים. זה לא חדש, זה משהו שתמיד היה ולצערי כנראה גם יהיו עוד מקרים בעתיד.
וזה עדיין כל כך מכעיס ומתסכל לצד תחושות של חוסר אונים וחוסר מוגנות שמתעוררת אצלי מעצם היותי אישה.
אני מקווה שכל מי שפגע ישלם על כך בחומרה.
נ.ב.
תחסכו ממני את התגובות החסרות תוכן שלכם בפרטי או כאן. ובטח שאל תצפו ממני לפרטים של הדמויות המוזכרות בפוסט.
כבר מלא שנים שהוא פנטזיית מפורסמים שלי.
שחקן מפורסם, ראיתי אותו גם בהצגות שהוא משחק בהן וגם בלא מעט סדרות. תמיד נראה גבר נוטף טסטוסטרון, מהסוג שאני אוהבת. ואז פגשתי אותו במציאות בסיטואציה חברתית וחוויתי את הפער.
לפעמים עדיף שפנטזיה תשאר פנטזיה.
