הציטוט לא מדויק, אבל המסר ברור.
אני מבינה שיונג צדק. האמנתי שהתמודדתי עם העבר וצמחתי בזכות ההתמודדות. אמנם הדבר נכון, אך המציאות מאלצת אותי להודות שהפרק ההוא בחיי לא לגמרי סגור. פתאום עכשיו כשאין אפשרות להתחמק, המושגים הפסיכולוגיים הפכו למוחשיים.
נדחקתי לפינה החשוכה והשנואה ביותר, אך היום יש לי את המסוגלות להתמודד עם הצל הזה שלי. ההתמודדות הזאת היא למעשה כאבי גדילה. אמנם הכאב הזה שורף את הנפש, הגוף שלי מגיב בכל דרך אפשרית, תחושת התסכול וחוסר אונים לעיתים בלתי נסבלת. לצד זה, הפעם אני עוברת את התהליך עם הרבה יותר מודעות, כנות הפתיחות מול העצמי, מאפשרת לעצמי להיות פגיעה וחלשה תוך כידי המאבק שדורש מלא כוחות נפשיים.
השיר הגאוני של Tool, שמצליח להסביר תורה שלמה תוך כמה דקות מתחבר לי כרגע בצורה מאוד מדויקת.
My shadow
Change is coming
Now is my time
Listen to my muscle memory
Contemplate what I've been clinging to
Forty six and two ahead of me