ניצלנו את החופש לארוחה משפחתית במסעדה.
האוירה הייתה כל כך כייפית שזנחתי את הטלפון בתיק, עד שנזכרתי שאני בכוננות וצריכה לבדוק כל כמה זמן שלא זקוקים לי.
אני פותחת את הטלפון ורואה הודעה חדשה.
"שלום גברתי, הופתעתי לראות אותך כאן במסעדה. לא ידעתי אם מותר לגשת להגיד שלום, מקווה שההודעה לא מפריעה"
אני סורקת את המסעדה במבט ומוצאת אותך יושב על הבר עם כמה חברים, מציץ בטלפון ומתאכזב שלא הגבתי. אתה מסתכל לכיווני, קולט אותי מסתכלת עליך, רואה את החיוך שלך.
"לשירותים עכשיו!" כותבת לך וקמה מהשולחן. אני אומרת לאחותי שיש לי שיחת עבודה דחופה שתיקח זמן ויוצאת.
נפגשים ליד אזור השרותים, אומרים שלום. אני באמת שמחה לראות אותך, מחבקת אותך ולוחשת לך באוזן "אם אתה זורם כנס אחרי". נכנסת ואתה אחרי, איך לא.
תכין את האסלה!
אתה מנגב את המושב מרפד אותו בנייר שאוכל לשבת. אני עושה פיפי, אתה עומד ליד, ידיים מאחורי הגב, המבט מושפל לרצפה. מחכה להוראות. אני מבינה שחינכתי אותך היטב, אם אתה עדיין זוכר.
אני אומרת לך לנקות אותי. רגע של בלבול, אתה לא מבין מה מצופה ממך.
רד על הברכיים ותנקה אותי עם הלשון, אני אומרת לך תוך כידי שאני מפסקת את רגליי. אתה עושה עבודה יסודית, אני מרשה לך לענג אותי.
אנחנו בג'וינט שאחרי על הספסל בפארק הסמוך למסעדה. מדברים, משלימים חוויות. אני אומרת לך שאני צריכה לחזור. אתה מתבאס, אבל מודה שנתתי לך לשרת אותי.
אני עונה שהיה לי ממש כייף ושאני עדיין מרגישה את הרטיבות בתחתונים. אתה מסמיק וצוחק שאני רעה ומדליקה אותך שוב. אני מרימה את קצה החצאית, מורידה את התחתונים, מנגבת את עצמי דוחפת לך את התחתון הרטוב שלי לתוך המכנסיים. ככה שתרגיש את הרטיבות שלי על הזיין שלך.
זו מתנה למזכרת, אני אומרת לך, מנשקת אותך על הלחי וחוזרת למסעדה. לא יודעת כמה זמן נשארת לעמוד שם. כשחזרתי למסעדה, עברתי לשבת במקום עם הגב אל מקום הישיבה שלך. היה לך מספיק ממני להיום.
