אני נצמדת לקיר, ערומה, רטובה, מחכה, צמאה לכאב.. מתגעגעת לשוט. הגוף שלי מתחנן שתצליפי בי. את קושרת לי את הידיים מאחורי הגב וחוסר היכולת לזוז מגביר בי את הצורך להיכנע, את הרעב המדגדג בשרירים והרצון להיסחף איתך, להרגיש את הכוח שלך.
נוחתת עלי מכה. האא כמה שזה טוב כמה חיכיתי לזה! פאק איך זה כ"כ ממכר? איך הסתדרתי בלי זה עד עכשיו? עוד הצלפה ועוד..
מיקס משחרר של ריגוש הנאה וכאב. התחושות על העור שחודרת פנימה.. חלק צורבות כמו עקיצה שטוחה על העור, משאירות תחושה חמה מהירה.. אחרות נכנסות עמוק.. כאב עמום שחודר לתוך הגוף שלי, נשאר קצת יותר, מתמשך, משתהה בתוכי.
"תפתחי רגליים" את מצליפה לי בכוס. שוב ושוב.. כל מכה מדהימה. מה זה? אני נושמת סופגת את הכאב לתוכי, גונחת צועקת מנסה להבין את הזרם שעובר לי בגוף. את מחליפה בין הידיים שלך לשוט בודקת רטיבות וממשיכה עוד ועוד..
אני מרחפת בטראנס
הרגליים שלי רועדות אבל אני מתעקשת להמשיך לעמוד לא להפסיק, רוצה עוד.. אני רטובה בטירוף ומרגישה את הטפטוף על הירכיים שלי.
את מסובבת אותי, משעינה אותי קדימה ואני מרימה אליך את הישבן.. מקרבת את עצמי לכל מכה
והנה הריקון של המחשבה מהכול, השקיעה לתחושות של הגוף, איך אני נסחפת עם הגלים של הכאב והעונג. אני מאבדת את עצמי בין ההצלפות, בקצב שאת מכתיבה לי, במה שאת עושה לי.. נשענת על הקיר ומרשה לעצמי לשכוח מהכול. להתנקות. להרגיש. להיות.
אני מרוכזת רק בך ובשליטה שלך. הכול שקט בתוכי, שמח.. רגוע וסוער בו זמנית.
ריחוף
ספייס
