הצצה למוחו

לו רק היה מישהו שהיית יכולה לתת בו אמון מלא. עיוור. שתדעי שלעולם לא ירע לך. שתמיד ירצה בטובתך. גם אם את לא רואה את זה מיד.

את סומכת עליו כל כך כי הוא משקיע את כל מאודו כדי לדעת מי את. לראות אותך. הוא שם אותך במרכז. מאפשר לך להיות את ולהחשף בפניו כליל.

לו היה מישהו כזה, היית יכולה לתת לו את המפתחות. להתמסר אליו לחלוטין. ואז היית יכולה סופסוף לשחרר. 

להיות את.

הוויז אומר לך שהגעת. את נכנסת עם הרכב לחניה קרובה ומרימה את ההנדברקס. הלב שלך דופק על 200, ואת מזיעה. את במיוחד מרגישה את זה בכפות הידיים. הראש שלך מתחיל שוב להתמלא במחשבות וספקות. קשה לך לנשום. את מרגישה שהלב שלך עוד רגע יוצא מבית החזה. ואז את אומרת לעצמך ממש בקול "די. כבר החלטתי. אני רוצה את זה!". את מגבירה את המזגן נשענת לאחור ומתרכזת בנשימות שלך. הרעד מתחיל לעבור. פתאום מתגנב לו חיוך. אושר קטן. מהרדיו את מזהה פזמון של שיר שאת אוהבת. את מגבירה הכי שאת יכולה לסבול ושרה בצרחות והתלהבות. השיר נגמר. את אוספת את עצמך. מכבה את האוטו ויוצאת. עכשיו קל לך לפעול על אוטומט. את צועדת בזריזות לעבר הכניסה לבניין, שולפת את קוד הכניסה מההודעה ששלחתי לך, נכנסת ומזמינה את המעלית. מחשבות שגרתיות על העיצוב של הלובי והניקיון של המעלית מתגנבות לך לראש עד שאת מגיעה אל מול דלת הדירה שכיוונתי אותך אליה. את מוודאה שוב שזה המספר הנכון, ולוקחת נשימה עמוקה.

שתי דפיקות. אני ניגש אל הדלת, מסתכל בעינית. את רואה את התנועה מצידה השני.

אני פותח. את מסתכלת עליי. אני מושך את הרגע. את מרגישה את זה, ומיד עולה לך חיוך של מבוכה. את כמעט ונותנת לתחושה הזו להשתלט עלייך ולרצות לקחת שליטה ולהכנס או לומר לי משהו כמו "טוב מה? אתה נותן לי להכנס?" אבל את נזכרת. לא בשביל זה באתי. את יודעת שרק את תוכלי לשחרר את עצמך. את מתעמתת עם המבוכה. אמנם לא מצליחה להסיר את החיוך אבל מחכה בשתיקה למוצא פי.

"אני שמח שבאת. תיכנסי". את נכנסת ומתחילה לסקור את הדירה בעינייך בזמן שאת שומעת את הדלת ננעלת.

את מספיקה רק להעיף מבטח חטוף על הסלון והמטבח לפני שאת שומעת אותי זז מאחורייך. את מסתובבת ורואה אותי מתיישב על הספה בנינוחות. בזוית העין גם קלטת משהו שנראה לך כמו חבל. את עומדת מולי ובאותו זמן גם מחכה שיקרה משהו שאני אגיד לך משהו, אבל גם נטרפת מהנינוחות שלי. את לא מצליחה לקרוא אותי, את נבהלת קצת מחוסר הידיעה המוחלט לגבי מה שהולך לקרות, אבל את גם מתרגשת מזה. במיוחד כשאת חושבת על החבל. את מתחילה להרגיש שאת נרטבת. זה גורם לך להיות מודעת לעצמך ופתאום שוב המבוכה משתלטת. כמה זמן אני כבר עומדת ככה? זה בטח נורא מוזר. אני בטח נראית מפגרת.

אחרי משהו שמרגיש כמו נצח את שומעת אותי שואל "מה שלומך?". את לא מצליחה לייצר מלל ברור. "אני רואה שאת מתרגשת". "כן זה מוזר". "זה בסדר. לכרגע. אנחנו נתחיל בלעזור לך לסלק את ההתרגשות הזו, כדי שתוכלי לשחרר את עצמך מהכבלים של עצמך". "אוקיי. מה אני צריכה לעשות?".

אני מחייך. "התחלה טובה. אני אסביר לך בדיוק מה לעשות. בכל שלב. כדי שאני אהיה מרוצה את צריכה לעשות את הדברים שאומר לך בדיוק רב. זה יצריך ממך קודם כל צייתנות. אבל אני גם מצפה ממך לחשוב על הדברים ולהבין אותם עד הסוף, ושאם משהו לא ברור לך תשאלי אותו.עד כאן זה ברור?".

"כן. ברור. אז אתה תגיד לי עכשיו מה הדברים שהולכים לקרות?"

"אני שמח שאת שואלת. גם כי אני אשמח להבהיר,וגם כי את מראה לי שאת זונה ממושמעת והקשבת לדברים שאמרתי ברצינות. לא,אני לא אספר לך מראש מה הולך לקרות. את תגלי את זה שלב אחר שלב. אני כן יכול לומר לך שזה יהיה הדרגתי. נתחיל בדברים פשוטים - אני רוצה להקל עלייך, אבל גם לאפשר לך להרגיש. זה המפתח. כשתרגישי, תצליחי להשתחרר מעצמך".

"אוקיי".

"שתדעי שאני מעדיף תמיד 'כן אדוני', אבל אני לא מחייב אותך היום"

"כן אדוני"

אני מחייך ומתקשח.

"קןדם כל אני רוצה שתיפטרי מכל הדברים שעלייך. שימי את התיק בצד, תשתיקי את הטלפון תניחי את המפתחות וכו'. תבואי ותעמדי מולי רק את."

את ניגשת לשולחן מאחורייך מתארגנת וחוזרת לעמוד מולי.

"יופי. עכשיו אני רוצה שתישארי רק בתחתונים וחזיה." את מתחילה לזוז כדי להתחיל. אני עוצר אותך "רגע! סבלנות. תני את המקום והחשיבות לפרטים, ותקשיבי עד הסוף." 

"אוקי... אהה כן אדוני"

"אני רוצה לראות אותך מתפשטת מולי לאט. ואני רוצה שתסתכלי לי בעיניים תוך כדי, ושלא תסירי את המבט לרגע"

"כן אדוני". את מתכופפת להוריד את הסנדלים שלך, וכמעט מאבדת את שיווי המשקל כי המבט שלך עליי. "תתיישבי אם את צריכה". את מתיישבת ומסתכלת לי בעיניים.את רואה שאני מרוצה. את מסיימת לחלוץ את הסנדלים פותחת את הכפתורים הנכנס ונעמדת. את מתחילה להפשיל את המכנס וחושפת את תחתוני התחרה שלך. המכנסיים כבר התחלתי כפות הרגליים ואת דורכת עליהם עם רגל אחת ומחלצת את השניה כדי שתוכלי להמשיך להסתכל עליי, ואת רואה שאני בוחן את הרגליים שלך בתאווה. את מזיזה את המכנסיים הצידה עם הרגל ובתנועה מהירה מורידה את החולצה. עכשיו את מולי, כפי שרציתי. את מרגישה שאני מרוצה. את אפילו מתחילה להרגיש סיפוק מזה שאני מרוצה. "תתחילי להסתובב במקום. לאט לאט. תני לי לראות את כולך". 

את מתחילה להסתובב. כשאת עם הגב אליי אני מורה לך לעצור. "תתכופפי קדימה כשהרגליים שלך ישרות ככה שנתית שלך יבלוט"

"כן אדוני"

את מתכופפת ומשתדלת להבליט את התחת. אחרי כמה רגעים זה נהיה קשה עבורך ואת מתרוממת. פתאום את מרגישה את השיער שלך נמשך בחוזקה לאחור והראש שלך בעקבותיו.

"זונה" אני לוחש לך בתוך האוזן "אני לא אמרתי לך להפסיק"

את תחכי לי על המיטה, רוכנת על 4, ערומה לגמרי, בעיניים קשורות מצפה לבואי. הדלת תשאר סגורה אך לא נעולה. והזמן יעבור בקצב כלכ כך איטי מה שידגיש את דפיקות הלב שלך ואת הקצב המסחרר שלהן. ואז ברגע אחד את תשמעי את הדלת נפתחת ונסגרת. הפסיעות יתקרבו לכיוון שלך ואת תרגישי את הלב שלך כמעט יוצא מהמקום שלו בזמן שבין הרגליים שלך יתחילו להקוות המיצים שלך.

אני בחדר. את כמעט ולא מצליחה לנשום. אני מתקרב אלייך ואת שומעת אותי אומר ״יופי זונה. ככה בדיוק רציתי. את זונה ממושמעת, אבל את עדיין צריכה ללמוד שיש מחיר למעשים שלך״.

את שומעת אותי מתרחק ומבינה שאני עומד מאחורייך ובוחן את הישבן העסיסי שלך. ואז מגע. עדין מאוד, כמעט מלטף. מתחיל לעבור ביסודיות על הלחיים האחוריות שלך. מרגיש את הבשר. ואז, הפלקה ראשונה. את בעיקר נבהלת ונפלטת לך אנחה מעט חזקה. ״תתמסרי לכאב זונה!״ אני מורה לך. ואת מסוחררת אבל מצליחה לומר ״כן אדוני, סליחה אדוני״. ואז עוד הפלקה. ועוד אחת. תחילה את נאטמת ומתכווצת. אבל לאט לאט הירכיים שלך משתחררות, ומעין תחושה חמימה מתחילה להתפשט לך בכל הגוף. את בעיקר שמחה להיות עבורי. הכאב כבר לא מורגש ואת אפילו קצת רוצה שאגביר את העוצמה כדי לחוות אותו יותר לעומק. ואז אני מפסיק. את מתפתה לשאול אם נגמר או אם אפשר עוד אבל חוששת מתגובתי. ואז את שומעת אותי אומר ״ועכשיו זונה, אני רוצה ללמוד את החורים שלך״. 

בבת אחת את נמסה ונרטבת עד כדי שבקושי את מצליחה לפלוט ״כן אדוני״. אני מושך לך את החוטיני בתנועה מהירה עד הברכיים ואת מיד מריגשה את האצבע שלי מטיילת לך על הלחיים האחוריות. לאט לאט. לכיוון החור של התחת שלך. הצבע מתקרבת אליו לאט לאט ואת מרגישה רטיטות בכל הגוף. האצבע נעצרת על החור ודוחפת את עצמה קלות פנימה. לאט לאט. את מרפה ומאפשרת לי להרגיש את התוך שלך באצבעי. אני שואל אותך ״את תהיי זונת התחת שלי?״ את עונה עם רטט בקולך ״כן אדוני, ברצון אדוני״. אני מוציא את האצבע. לפני שאת מבינה מה קורה אני מעביר את האצבע שלי בתנועה מהירה לאורך כל הכוס שלך. מהדגדגן ועד חור התחת. את גונחת. אני ניגש קרוב אל פנייך ואומר לך - ״תפתחי את הפה זונה״. את פותחת אותו ואני מעביר את אצבע ספוגת המיצים שלך בתוך הפה שלך. ״המיצים שלך טובים לאדון?״ אני מוציא את האצבע. ״כן אדוני, הם נוצרו עבורך״. את שומעת אותי מלקק את את האצבע בהנאה.

״זונה כלבבי״ אני אומר. ואת שומעת את הפסיעות מתרחקות ממך. ואז שוב את הדלת נפתחת ונסגרת. את נשאר באותה תנוחה במשך כמה דקות נוספות. מנסה לעכל. ומחכה לבאות