ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבלוג סופג הכל ....

שק חבטות אינטרנטי
לפני 20 שנים. 14 בדצמבר 2003 בשעה 19:21

הוא מסתכל עליי מתוך הכלוב,
מבט האימה בעיניו,
אינו מבין,
מנסה להיחלץ,
אני אוהבת אותו, כ"כ אוהבת...........
ומבינה שאין ברירה אחרת
נועלת את הכלוב, ומוודאת שאין לו אפשרות להימלט.
הוא מנסה למחות, נאבק,
ולבסוף הייאוש פושט בו, והוא מכיר בעובדה שמכאן הוא לא יכול להיחלץ
שהוא נתון למרותי וחסדיי,
שכל שנותר לו הוא להמתין ..
האם הוא מבין את העתיד לקרות לו ?
האם הוא יעמוד בכך ?

זהו אין דרך חזרה,
כל בעלי הרגל השלישית ששמעו על כך הזדעזעו עד לעומקי נשמתם
הטיעון ש: זה באמת רק לטובתו, לא ממש שכנע אותם.
הם הסתכלו עליי בעיניים המומות כאילו שואלות: אין בך רחמים ?

זהו זה נגמר, עבר
והוא בסדר
מחר ישוחרר

החתול שלי כבר מסורס ...............

לפני 20 שנים. 13 בדצמבר 2003 בשעה 10:28

זה לא ייתכן לא שוב, אבל כן......
הוא שוב אכזב אותי !
רגש העלבון כבר שוטף את כל הגוף
הוא בשלו מתמוגג לו ומתעלם ממצוקתי
הוא נהנה (קיבינימט), חושבת איך הייתי לופתת את גרונו בכפות ידיי ולוחצתתתתת, לוחצת עד שהיה נהפך לאדום, לא סגול סגולללל !!
ואולי משהו קצת יותר כואב וממושך, נניח משהו שכולל את הרכב, נסיעה קדימה ואח"כ ברברס....
בסוף הוא שוב יחזור עם מבט מטופש וישאל בקול מתנצל: מה עשיתי???.
למה את מתנהגת בילדותיות..... (בלה, בלה)
זה באמת מוגזם לצפות מבעלי רגל שלישית לקצת תובנות אנושיות ??????
לנשום אוויר, להירגע,
אבל לא, רגש הנקמה כבר מתחיל למלא את חושיי
נקמה !!!!!!!

מנסה להירגע (הוריד במצח לא משווה לי מראה מלבב)...............

חושבת, נעלבת, מנסה להבין: מה קרה פה ?
איך הגעתי לכאן ?
הכוונה הייתה טובה, היעד נראה מבטיח,
אבל ההגשמה .............