המקום בו הערפל מרגיש אפל

אחד הדברים הכי חשובים לי בטרנזישן זה סוף סוף היכולת לפרגן לנשים אחרות בלי שזה ייפול לתוך איזשהו מאזן כוחות מגדרי.

כאילו אני איזה גבר חנפן או (גרוע מכך) שחושב שזה יסדר לו מין.

המשימה שלי, בכל תחום בחיים ואפילו פה, היא להקיף את עצמי גם בנשים (קולגות? כן, קולגות!) מדהימות שיכולות להעשיר את החיים שלי. קשרי חברות. לעבוד עם עוד עמיתות בהייטק. לעזור לכותבות אחרות ולהיעזר בהן. לקשקש עם חברות על מגדר ופמיניזם ופילוסופיה.

וזה פאקינג מעיף את החיים שלי למעלה על טיל. גם המקצועיים. גם האישיים. גם הספרותיים.

וכן... גם פה.

לחלוק תובנות על בדס״מ. רעיונות זדוניים ומקוריים. סיפורים מחרמנים ומדליקים. אפילו סשנים משותפים אם הן בקטע ואנחנו באותו ראש. השמיים הם הגבול.

אחווה נשית זה הדבר. זה עונג שלעולם לא הייתי חווה אלמלא הטרנזישן.