אז... אולי אני יודעת להיכנס לראש שלכם... אבל האם אתם יודעים להיכנס לראש שלי?
כי זה, זה פטיש שלי. זה מה שעושה את זה לי. היכולת להדגים שהבנתם משהו עמוק עליי או שניסיתם הרבה.
מה שעושה לי הכי רע, זה כשמתייחסים אליי כפלקט. ולא חסר מי שיעשו את זה, לאף אחת מהאישיויות שלי.
כהייטקיסטית, להציע לי עבודה שברור שלא מעניינת אותי ולא מתאימה לי.
כסופרת, להציע לי לכתוב משהו שאני לא מעוניינת בו.
כטרנסית, להציע לי לעשות משהו שמתייחס אך ורק לעובדה שאני טרנסית ויש לי זין בין הרגליים.
וכמובן בבדס״מ, לראות בי כאיזו פנטזיה פלקטית ותו לא. מכשיר לפנטזיות שלכם ולא שלי.
לכן אני גם מעריכה מאוד את ההיפוך של הדבר הזה.
כשפ׳ עשתה את זה, זה היה פיצוץ בלתי נשלט של רגש.
ההצעה הזאת עדיין פתוחה - נחשו מה האנימה שהיא הראתה לי ותזכו בהערכתי.
(לא, לא ינתנו עוד רמזים)
חוץ מזה, אני שולחת אתכם לחפש עוד משהו. סתם כי בא לי ואני יכולה.
כשהייתי ילדה קטנה, היה שיר בצרפתית שמאוד אהבתי. לא הבנתי את המילים בכלל.
לפני כמה חודשים החלטתי שאני מחפשת אותו. זמזמתי אותו כמו שזכרתי ל soundhound. לא מצא.
זמזמתי לגוגל. מצא.
ואז קראתי את המילים... מדובר בשיר מחאה על מהגרת שעובדת בזנות כדי להתפרנס.
לא ידעתי מה לחשוב. זה קצת הרס לי רגע תמים מהילדות.
ומצד שני... היום אני אישה פמיניסטית והדברים האלה הם חלק מהעולם שלי.
תמצאו את השיר.
