לגעת במישהו.
לא, לא עם הידיים. לא למשש.
הכסופה, ההייטקיסטית, לקחה חלק בכמה דברים שכנראה שינו חיים של אנשים. לקחה את המסגרת המקצועית ונתנה לה פן מאוד אישי עבור מי שהיו חסרים להם המגע הזה.
האדומה, האמנית, כתבה. לפעמים התגובות לכתיבה שלה ממוססות אותך מכמות הרגש. אני מקווה שהכתיבה שלה באמת נגעה במישהו.
ואני… מה אני עשיתי? אני סיפרתי את הסיפור שלי. חלקתי. התרגשתי. אולי גם ריגשתי. את האמת, לא באמת ידעתי.
עד שזה קרה. על אמת.
״שתדעי לך, ש XXX יצא.ה מהארון בגללך. אזר.ה את האומץ בעקבות המפגש איתך. XXX מעריצ.ה אותך.״
נאלמתי דום. זה לא יכול להיות. זה לא יכל להיות.
אני? מה כבר אני עשיתי?
לא עשיתי. נער.ה שלקח.ה את אחד הצעדים האמיצים ביותר לחיות כמו מי שהם באמת ומשום מה החליט.ה לזקוף חלק מזה לזכותי. לא חושבת שהצלחתי לעכל את זה. עדיין לא חושבת שאני מעכלת את זה עד תום.
אבל… בדס״מ.
אני לא יודעת איך קוראים לפטיש הזה, אבל גם מה שדארקפוג באמת רוצה לעשות זה לגעת. להיות עם מישהו. להרים אותו. ממי שמפחד מעצמו ביחסו לשולטת, למי שבטוח ביכולת שלו לענות לצרכיה. מי שבטוח במה שהוא יכול להציע, לא ממקום יהיר של גאווה אלא של ענווה ושיתוף. מישהו שגובר על יצרו ויצריו ומתעל אותם לטובת משהו טוב יותר.
להיות עם מישהו… חודש, חודשיים, שנה… ואז לראות אדם אחר. אדם שגדל וצמח מהקשר הזה.
לראות שנגעת במישהו.
ולא בלי קשר, לזה שהולך עכשיו למילואים בצו 8:
אני מבטיחה לך שזה שאתה הולך למילואים לא הולך לפגוע בסיכויים שלך בשום צורה. תהיה רגוע. הכי רגוע שרק אפשר. ואולי אם זה יעזור לך, גם תחשוב מחשבות חיוביות עליי.
מילה של שולטת.
