היום אני כאן בכלוב, אבל היתה תקופה קצרה בטרנזישן שלי שפיתחתי שנאה יוקדת לכל מה שקשור בבדס״מ.
כי אני הייתי צריכה לעבור התאמה מגדרית מלאה, ומה שהבדס״מ הציע לי היה חלופה חלקית ביותר.
איך תרגיש כלפי ׳רופא׳ שהיה צריך לבצע בך ניתוח ונתן לך אקמול במקום?
כן, ככה.
אז ככה הרגשתי. פיתחתי את זה לכדי תזה של איך בהקשר של טרנסיות, בדס״מ הוא פשוט ניצול.
רכיבה על הפער המגדרי כדי לייצר את השליטה הזאת, במקום לשחרר אותן לחופשי.
ניצול של החולשה החברתית שלהן כדי להסליל אותן למקום הלא נכון הזה.
מקום שאולי לא היו בו אלמלא איך העולם שלנו בנוי ומתנהג לטרנס*.
אני כבר לא שם. יותר מזה, דיברתי עם חבר שולט גבר טרנס שתחתיו מישהי יצאה מהארון.
שם זה באמת קרה… ובהצלחה מרובה, עד כמה שאפשר.
זה מעודד מאוד. מאוד מאוד.
גורם לי לחשוב שאולי גם אני יכולה לתת למישהי דוגמה. לשחרר אותה לחופשי.
או, לכל הפחות, שאני לא אזיק למישהי, שזה הסיוט הכי גדול שלי.
עדיין יש כמה מכשולים לוגיסטיים משמעותיים לניוש וכמה חסמים מנטליים נוספים,
אבל אולי התקדמתי גם בזה צעד אחד קטן קדימה.
