אז מה שקרה בפוסט הקודם גרם לי לחשוב.
לכאורה - מדובר שם בקרם דה לה קרם של הגבריות המודרנית. הייטקיסטים בכירים מטופחים וספורטיביים עם תארים מתקדמים.
נזר הבריאה.
ו... פח. כל נשלט טוב בעיניי פי כמה מהם.
פאק איט, למה להסתפק בהטרונורמטיביות ונילית משמימה וזחוחה ולרוב גם מלאה בשקר עצמי, כשאת יכולה לקבל מישהו אותנטי?
להיפך, להודות במי ומה שאתה ולחיות לפי זה - זה האומץ האמיתי.
לעשות אצבע משולשת לעולם ולהינות מכל רגע - זה חוזק.
לזרוק זין על הפטריארכיה שמדכאת את כולנו (כן, גם נשלטים) - זה משהו להתגאות בו.
(וכן, המון מהם גם באים אחר כך לתחנה המרכזית עם הפנטזיה שטרנסית תזיין להם את הצורה ומתביישים בעצמם. עצוב. עלוב.)
אני אפילו קצת מתביישת לחשוב על הגלגול-הקודם המשמים שלי, למרות שלהגנתי האישית זה לגמרי היה מחוסר ידיעה שאפשר אחרת.
אבל אני לא הולכת לשוב לשם לעולם. אותי כבר אי אפשר לעצור.
