השפחה הלבנה

מעזה מתחילה את הצעד הראשון..

המסמרים החדים חודרים ופוצעים את רגליה, לא מפסיקה..

חייבת לעבור את המכשול, גם יפצע כל איבר בנשמתה..

נופלת על ברכיה, חסרת נשימה,

באופק ממתין השינוי, כמלך יושב בכל הדרו..

זוחלת ועוברת מכשול אחר מכשול,

זבת דם מותירה נחשול איברים אחריה...

והוא מושיט ידיים מוכן לקבלה,

עם הפצעים והחתכים, השריטות והפחדים..

יורד מכס המלכות, השינוי המבורך, 

מחבק מלטף מרפא ועוטף

וכמגע קסם עומדת על רגליה,

מוכנה לשינוי הבא...

בין אתמול למחר, והיום לשילשום

המפלצת מרימה פעמים ראשה

איזו חרב תונף ותכריע?

הידרה עומדת בפתח שולחת שלוחות לכל עבר 

נשימתה הארסית קטלנית

ממלאה את חלל החדר...

עומדת מנגד עטופה בשריון

שולפת החרב וגם פגיון

כל ראש כרות מושמד שוב ושוב

להרס החורבן הנשאר מסביב...

יוצאת מהתופת עטופה בגלימה

הכוחות שנתנו לה חזקו שוב אותה,

האביר מהאור, רכוב על דרקון

מושיט את ידו, מחבק ועוטף 

לעבר זריחה, יום אחר, טוב יותר

נטול הידרות וסערות,

רק הרפתקאות וחוויות.....

מרחק נגיעה אתה ממני

מרגישה את כף ידך על פני

במלא העוצמה

לטיפה וסטירה..

מרימה מבט, מחבקת את ירכך

המקום הבטוח העוטף המגן

הצלפות, הרטבה.. חיבוק, יריקה

ליקוק נוזלים נגרים

חדירה בעוצמה

עונג, שכרון חושים..

חיבוק, חיוך, רגיעה....

עומדת בקצה הצוק

פושטת ידיים, עוצמת עיניים, חיוך..

ומשליכה עצמה ללא גבולות, ללא מורא.

יודעת שלא יקרה לה דבר

הוא נמצא שם.. פורש את הרשת,

מושיט את היד ותופס.. משחרר ותופס..

במקום רחוק וחשוך יש מכשפים וכשפים, מעלים באוב ושורפים מכשפות... 

והוא ברגע אחד עוטף בשריון, על המכשפה שלו שומר מכל משמר,

הרחק הרחק מהסכנה.. והיא יודעת, שתמיד

תהייה בטוחה, בזרועותיו.

אתה

הושטת יד מתוך מחילה

ואני, הושטתי בחזרה, החזקתי חזק

ובחרתי..

מחילות מסועפות, שדונים ארסיים

ואתה מגונן

ואני, מרחפת סומכת לא שואלת

מתהלכת בין קוצים וחתחתים

יחפה נשרטת

מחייכת מאושרת

שלך אנוכי

בכל אברי

ונשמתי

א ד ו נ י

פותחת את הדלת עוברת עולם, 

אפל קודר וחשוך..

מורידה את הגלימה וזוהרת כולה

מטיילת בין השבילים, 

זאבים ודובים ביער הקודר מסתכלים בפליאה

מי המכשפה שהעזה לעבור לשטחם..

משחרים לטרף נוזלי ריר ודם 

חושפי שיניים לא מורידים מבט

והיא.. מרחפת.. מחייכת.. 

יודעת כי הביתה הגיעה

נשמתה חופשיה עתה

ללא גבולות ומחסומים..

השעון מתקתק.. הזמן קצוב

עוד רגע תאלץ להתכסות בגלימתה ולהפוך לפיה..

ורק חדי מבט יבחינו בסימנים..

ובכללם הסימן העגול, יעיד על נשמתה הסגורה בכלוב

אך חופשית מתמיד....

זחלה על ברכיה הזבות מדם

מלכלכות את השלג הלבן

הצלפות על גבה הותירו חריצים בעורה

ליבה הלם בחוזקה

צמרמורות עונג הלכו בגופה

והפכו את עורה חידודין חידודין

הכאב התחלף בהתרגשות בעודה שוכבת על גבה

מביטה לעבר תכול הרקיע

רטיבות השלג התערבבה ברטיבותה שלה עצמה

וחיכתה לאדונה

שיבוא וימשיך להצליף רק בה. 

שלשלאות הברזל התלפפו סביב ידיה והתהדקו אט אט..

עורה האדים תחת לחץ המתכת..

סימנים על ישבנה לא הותירו ספקות

להצלפות השוט הולכות ונשנות

עצמה את עיניה

התמכרה לכאב

לשקט

לרוגע שמביא איתו

כל סערה שוככת

שלוות איברים וחיוך מאושר. 

שוכבת בארון רדומה, ללא תזוזה

פנים קפואות וחיוורות כשלגיה

לפתע, בלי שום התראה

יד מנענעת, מושכת, מצליפה

הדם מתחיל לזרום..

סימני הנשיכות נראים על גופה

חיוך של אושר, החמצן ממלא את איבריה..

והיא שבה לתחיה

פוקחת את עיניה בארץ הפלאות

שם השדים יוצאים במחול

מסוחררת מאושר לא מפסיקה

גם כשרוקדת ללא נשימה

כי היד אוחזת בצווארה בחוזקה

בלית ברירה חוזרת לארון

נשכבת נרדמת, הדם קופא

אבל החיוך לא מש מפניה

יודעת כי היד שהצילה אותה, שם איתה

שורטת סוטרת מלטפת מחבקת

עד שתוכל שוב, לחיות..