השפחה הלבנה

ישבה ללא תנועה

ברכיה כאבו למגע האספלט

יללות הזאבים נשמעו למרחק

וצמרמורת עברה לאורך גבה,

למגע ידיו על צווארה

כל רעש ורחש מסביב נעלם

והשקט השתלט על החשכה

בעודו  ממשיך להדק את מגעו

הנשימה האטה,

את אבני הזפת לא הרגישה,

התמכרה לתחושה לרגש

ראתה את נשמתה מולה

לבסוף

את גופה שלה

מוטל ללא נוע, שם על האספלט.

עומדת בקצה הצוק, על סף תהום

מביטה לאופק ותוהה מה רואה..

האם חלקים מגופה שהתקלפו אט אט 

והשאירו חותם על נשמתה?

פושטת ידיים, עוצמת עיניים, חיוך...

משליכה עצמה ללא גבולות, ללא מורא..

יודעת שלא יקרה לה דבר

הוא נמצא שם.. פורש את הרשת,

מושיט את היד ותופס. משחרר ותופס..

במקום רחוק וחשוך יש מכשפים וכשפים, 

מעלים באוב ושורפים מכשפות.

והוא ברגע אחד עוטף בשריון, 

על המכשפה שלו שומר מכל משמר,

הרחק הרחק מהסכנה.. והיא יודעת, 

שתמיד תהייה בטוחה, בזרועותיו.

פותחת את הדלת עוברת עולם,

אפל קודר וחשוך..

מורידה את הגלימה וזוהרת כולה

מטיילת בין השבילים,

זאבים ודובים ביער הקודר מסתכלים בפליאה 

מי המכשפה שהעזה לעבור לשטחם..

משחרים לטרף נוזלי ריר ודם

חושפי שיניים לא מורידים מבט

והיא.. מרחפת.. מחייכת..

יודעת כי הביתה הגיעה

נשמתה חופשיה עתה

ללא גבולות ומחסומים..

השעון מתקתק.. הזמן קצוב

עוד רגע תאלץ להתכסות בגלימתה ולהפוך לפיה

ורק חדי מבט יבחינו בסימנים..

ובכללם הסימן העגול, יעיד על נשמתה הסגורה בכלוב 

אך חופשית מתמיד...

תן לי להיות בובה

בובת סמרטוטים

הרצונות שלי שלך הם

המחשבות שלי שלך הן

עשה בי כרצונך

תהפוך תנער תסובב

תחבק תלטף תחנוק

מוסרת את עצמי לך

ללא פחד ומורא

ללא חששות  וספקות

אני בובה

בובת הסמרטוטים

ש ל ך!

חורטת עם להב לבבות ופרחים..

האדמה מוריקה מדם המכסה סדקים פתוחים עם כאב..

מה יסגור אותם ? תהתה, 

בעודה שוכבת פורשת ידיים, 

עורה נוגע וחוסם דימום לרגע

כל תנועה מבשרת חתך נוסף 

המצטבר לידי שתי וערב עמוקים בגבה...

חותכים את עורה ומותירים סימנים על איבריה הפנימיים...

הרוח המלטפת את פניה ועוברת בדילוגים על בטנה..

מחבקת...

הדמום נעצר, זה כל מה שהייתה זקוקה לו,

מגע מלטף, מחבק ואוהב. 

התמסרות, כריעה , ליקוק, חיבוק

מבט מלמטה, חיוך...

סטירה, הצלפה, אושר..

אושר לא יתואר..

כזרימת המים, גלים סוערים

פותחים כל מחסום 

ממלאים כל חלל

הפתעה לא צפויה

פתחה וקראה לכל..

תעוזה, שחרור אין סופי..

בין אתמול למחר, והיום לשלשום,

המפלצת מרימה פעמיים ראשה

איזו חרב תונף ותכריע?

הידרה עומדת בפתח שולחת שלוחות לכל עבר

נשימתה הארסית קטלנית ממלאה את חלל החדר...

עומדת מנגד 

עטופה בשריון

שולפת החרב וגם פגיון

כל ראש כרות מושמד שוב ושוב

להרס החורבן הנשאר מסביב..

יוצאת מהתופת עטופה בגלימה

הכוחות שנתנו לה חזקו שוב אותה

האביר מהאור, רכוב על דרקון

מושיט את ידו, מחבק ועוטף

לעבר זריחה.. יום אחר, טוב יותר,

נטול הידרות וסערות

רק הרפתקאות וחוויות...

רסיסים עפים באוויר, יחד עם רקמות וטיפות דם הניתזות לכל עבר..

ליבה התפוצץ. כשהכדור פילח את חזה.

הכדור מלא בכאב, עלבון והשפלה

מסתכלת במבט מזוגג, לוקחת נשימה עמוקה..

מתחילה לאסוף את השברים, את הרקמות עם פנצטה,

להרכיב חזרה את חלקי הלב..

בזהירות עטפה אהבה, רוך, האכלה והחזירה למקומו, שימשיך בתפקידו,

להזרים אומץ, שחרור, פתיחות לכל איבריה. 

חיים, נשימות, שקט...

צמרמורת, תשוקה, צעקה...

כל איבר בגוף כל רקמה ותא

משוועים למגע

רטיבות הלשון פטמות מזדקרות

לחלוחית בקצה, נפיחות מוסברת,

שכרון חושים

צניחה ללא נשימה,

והכל מתחיל שוב ושוב

מהתחלה..

חיוורת ראש מושפל

אכזבה מבט שבור

מחכה בסבלנות לשברים שיתאחו

והגעת מאופק אחר

משקיעה נוגה ונוף גווני אדום 

מושיט יד המוציאה מהחשיכה

על עבר סליחה ומחילה

מצליפה ומלטפת, מחבקת ונותנת,

בונה ומחזקת חובקת ומושכת

למקום חדש, אחר, בונה עוד שכבה

עוד הגנה מעבר לסכנה

הנשימה מסתדרת

הדופק יורד, הראש מורם

וחיוך מתמלא והכל שוב שגרה...