השפחה הלבנה

אדוני אתה

ואני, שפחתך

משפילה מבט

כורעת לפניך

מגישה עצמי אליך

ואתה, אוסף לחיקך ועושה כרצונך

חורט אותך על גופי

אושר ממלא את כולי

אוויר את ריאותיי

ומחכה לנשימה הבאה...

להבות סביבה לא מפסיקות

לוהטת ללא הפסקה

לא נושמת

הגו מתעקל

עיניים נעצמות

המונה עולה... לא מפסיק

עוד ועוד... והוא נעמד מעליה

בכל אונו..

המבט גורם לה להשפיל את שלה

לרדת על בירכיה

לחבק את שלו

מלטף את ראשה והיא כלבה נאמנה

מלקקת את ידיו בשמחה

מגישה ישבנה ואת לחייה

ולכל איבר מגופה כזונה שלו

יושבת על ברכיו כילדה טובה

להגשמת כל מהוויו

 היא שלו, זה חלומה

היא שלו, של אדונה.

יורדת על ברכיה

ביראה באהבה ברצון

להגשים את כל תשוקותיה

את כל שלו

למרגלותיו מתמכרת למגע

לליטוף, לסטירה להצלפה לחדירה

כל נגיעה מרטיטה את ליבה

והאושר ממלא את גופה 

כי היא שלו

שייכת לו

לאדונה.

יורדת על בירכיה, מתחילה להתקדם במהלך הדרך...

שיירים שיירים אוספת בפיה

מלקקת כל פירור, 

השביל מתפתל כשל עמי ותמי

בירכיה משתפשפות באספלט בעודה מתקדמת ולא מפספסת אף חתיכה..

כלבה טובה היא..

הוא יושב על כיסאו במעלה הגבעה

משקיף על כל צעד ושעל שעוברת

בוחן כל איסוף חתיכה

כל ליקוק פירור...

והיא חוששת, האם הפרטי יישאר פרטי

או מבטים יתאספו מסביב לשביל

האם תעמוד באתגר או לשונה תבגוד בה..

מסתכל ממרום כסאו, גאה בכלבתו

ויודע, לא משנה מה,

היא תעשה הכל למען אדונה.

מרחפת על ענן

נשימה לא קיימת 

רחב האושר גדל מרגע לרגע

האצבעות מתהדקות יותר ויותר

ערפול חושים...

הרטיבות נשפכת

התשוקה מתחזקת.. 

היא תלויה בו לחלוטין

בוטחת בו בנשמתה

באדונה.

להבה עולה אל על 

החלב נוזל מבין אצבעותיו

פוגש בגופה נגיעות נגיעות

החום מערבב ריגוש ותשוקה

ידיים מתקמצות לאגרופים

שרשרת הקולר מתהדקת סביב

כאשר מנגינה באזניה נשמעת ולא מפסיקה

הנשימה נעתקת

פיה נפער לכל עונות חלושה

אדוני...

אתה ממלא אותי באושר אדוני

בעוד נשימה אחרונה עוזבת את גופה

חיוך נראה על פניה

והוא המחזיק בשרשרת

יודע כיצד למלא בחזרה בחיים

כי הוא אלוהים

שלה.

לפעמים, רוצה להיות ציפור בכלוב, כלוב קטן וצר והחופש מונח בידך

לפעמים, רוצה שתאכיל אותי מכף ידך, ללקק אותה, כמו כלבה

לפעמים, רוצה להיות קטנה, ילדה לא תמימה, אבל זקוקה לך

לפעמים, לפעמים רוצה לא לחשוב,

לרוקן כל נגיעה, חשש, תהייה 

לפעמים...

אבל תמיד רוצה להיות למרגלותיך

בין רגליך, מחבקת, כנועה, טוטאלית

כי אדוני אתה. 

א ד ו נ י 

עומדת ערומה עיניה מכוסות

נשמתה פעורה

חשופה לכל דכפין

יללות התנים נשמעות מרחוק

ערפילי האופק מגיעים ועוטפים 

כשמיכה מגנה ממבטים ונגיעות.

נושמת נשימה והולכת לאורך השביל

כמצעד הבושה מול מבטים סקרניים,

משאירה מאחור את כל הפחדים

כל ספק וחשש. 

צועדת מדממת, נאנקת מכאב, להגיע לקצה רוצה,

שם מחכה, מחייך וגאה, 

לקבל בזרועות פתוחות את הזונה שלו.

כבלים בלתי נראים מחברים ביניהם, 

במו בובה על חוט, מריונטה ללא גבולות,

רוקדת בכלוב אין סופי...

מותחת גבולות של עצמה

מלטפת אריות ונמרים

פושטת ידיים עוצמת עיניים

ועפה

והכלוב... גדל ומתרחב

עד שלא חשה בו כלל...

ומדי פעם... מבלי משים

שולחת רגל מחוצה לו

הכבלים מתקשחים והסליל מתקצר

והכלוב הולך וקטן, כמו כלוב של ציפור...

והוא מביט ומחייך

מחזיק את הסליל בידיו

ומשחרר כרצונו

כי היא שלו. 

הדהוד הרעם נשמע למרחקים וארובות השמים נפתחו..

המים שטפו וניקו כל עדות וזרמי המים נעלמו כלא היו

כל המשחרים לטרף חגו סביבה

והיא עומדת חסרת נשימה

ליבה הולם בחזה בחוזקה

דממה

פעימות הולכות ונחלשות

דמעות צרבו את פניה, גרונה..

צונחת ללא כוחות

כי הכל נשאב, למעלה לרקיע

העיניים פקוחות מבט חודר

מנסה בכל כוחה לראות אופק

אבל הדמעות מפריעות

מרגישה שטובעת בתוך עצמה

מחכה ללא תנועה

ליד שתמיד מושטת, מושכת מתוך החשכה

והיא ממשיכה קפואה

מפחדת שלא תמצא אותה

באפלה....