השפחה הלבנה

עומדת בקצה הצוק, על סף תהום

מביטה לאופק ותוהה מה רואה..

האם חלקים מגופה שהתקלפו אט אט 

והשאירו חותם על נשמתה?

פושטת ידיים, עוצמת עיניים, חיוך...

משליכה עצמה ללא גבולות, ללא מורא..

יודעת שלא יקרה לה דבר

הוא נמצא שם.. פורש את הרשת,

מושיט את היד ותופס. משחרר ותופס..

במקום רחוק וחשוך יש מכשפים וכשפים, 

מעלים באוב ושורפים מכשפות.

והוא ברגע אחד עוטף בשריון, 

על המכשפה שלו שומר מכל משמר,

הרחק הרחק מהסכנה.. והיא יודעת, 

שתמיד תהייה בטוחה, בזרועותיו.