השפחה הלבנה

פותחת את הדלת עוברת עולם,

אפל קודר וחשוך..

מורידה את הגלימה וזוהרת כולה

מטיילת בין השבילים,

זאבים ודובים ביער הקודר מסתכלים בפליאה 

מי המכשפה שהעזה לעבור לשטחם..

משחרים לטרף נוזלי ריר ודם

חושפי שיניים לא מורידים מבט

והיא.. מרחפת.. מחייכת..

יודעת כי הביתה הגיעה

נשמתה חופשיה עתה

ללא גבולות ומחסומים..

השעון מתקתק.. הזמן קצוב

עוד רגע תאלץ להתכסות בגלימתה ולהפוך לפיה

ורק חדי מבט יבחינו בסימנים..

ובכללם הסימן העגול, יעיד על נשמתה הסגורה בכלוב 

אך חופשית מתמיד...