לפני 5 שנים. יום ראשון, 17 באוקטובר 2021 בשעה 20:32
סבך חוטים ארוכים עשויים תקוות תלויים גבוה מעליי נופלים דרכי מסתירים אותי לעיתים אני חושב שאסתבך ואחנק מהם כשאני מרגיש מוצף והתקווה הזו גורמת לי לעונג שבעוד כמה דקות יתפוגג ויהפוך לתהום עמוקה בצבע שחור ולא נותר עוד במה להיאחז בתוך הבור הזה שאני נמצא בו אני רק יודע שידעתי שזה לא אמיתי, אני רק יודע שהרגשתי ולפעמים אולי אני משקר לעצמי כי אני פוחד להתסכל לאמת בעיניים לפעמים זה קשה מדיי וזה כואב לי לראות אז אני מנסה להימנע מלהחליט לאן ללכת ואני מתנהג כאילו כלום לא קרה ואני יודע שזה יגרום לגוף שלי לבעור אני יודע אבל אין לי שום ברירה אני כולי כנוע לחיים, לעצמי, אלייך.