מעבר לעצמך....

שים את המנעול ביקשתי,
ואתה בצייתנות יתירה נכנס לחדר.
מביט בזין ובי לחילופין.
הזין עומד מסרב להימס לתוך אימת הפלסטיק.
מבטך שואל.
מבטי עונה.
הזין נכנע. מתכווץ. משתחל. מתרגל.
הטבעת נכרכת סביב האשכים. התפוחים.
המפתח.
מחזיקה במנעול הקטן, הקטנטן.
נועלת.
הזין מביט בי מבט אחרון בטרם נעלם בינות תחתוני הבוקסר.
ההדוקים.

היית גבר אך לפני כמה דקות. ואולי בעצם רק למראית עין.
סורגי פלסטיק קטנים, יונקים את גבריותך האחרונה.
כמו מטה קסם.
כמו סם נדיר.

אתה לא גבר. גם לא אישה.
אתה מי שאני רוצה שתהיה.
מי שאחליט.

הפלסטיק מתהדק סביב הזין שלי, וכך במחי מנעול,
יוצא אדם אחר. טוב יותר. הרבה יותר.
כאילו פיצחתי את קוד האנושות.
תרופת פלא שמפשיטה ממך את התפל.
את כל הייסורים כולם.
מיגור טוטאלי של כל הרע.
של כל הדברים שאין בהם צורך.
מה שנשאר הוא טוב. טהור. מזוכך.

אין לך צורך בזין הזה.
הוא שלי.
הוא מצא את ייעודו.

והמפתח אצלי.