מעבר לעצמך....

פעם, היינו יושבים שם ממש באותם הכסאות.
אספרסו כפול וחלב חם בצד. קפה הפוך גדול חזק.
אח"כ הייתי מביטה בך.
מבט אחד.
ברור.
חודר.
והשקיק.
קטיפה שחורה נטולת פרטים מיותרים.
ומסביבנו המולת בית קפה.
בועה.
אנחנו והשקיק.
אתה קם.
מסדר מכנסייך המחוייטים.
נכנס לשם.
תא שירותים רחב. נקי. מאובזר.
פותח את השקיק ומחכה לדפיקה החרישית בדלת.
אני מאחריה.
אוושת מנעול.
אתה פותח.
חריץ.
נכנסת.
שנינו שם.
המולת בית הקפה בחוץ.
משילה תחתוניך.
מנשקת אותו. את אברך שהוא שלי.
חזק.
מלטפת חזך, כמו בטרם זיון של זונה בתא שירותים.
אתה נצמד לקיר.
עוצם עיניים.
אברך תופח. אברך שהוא שלי.
ידי על אשכיך. מלטפות. מכאיבות לרגע.
אתה נאנק.
מוציאה מהשקיק את כלוב הפלסטיק.
המפתח הקטן בידי.
אברך גדול. פורץ. רוצה.
מנשקת נשיקה אחרונה בטרם יכנס לכלוב.
אתה מביט בו בחוסר אונים.
הוא מביט בי בתשוקה.
אני מלטפת חזך, כמו זונה בתא שירותים מפוייח.
אתה מתיישב על האסלה.
חפוי ראש.
עונד את הכלובון על אברך.
כך בקושי.
פותח את הברז כדי שאנשי החיים שבחוץ לא יחשדו.
מרטיב קלות את אברך הבוער.
דפיקה קלה "יש כאן מישהו?"
שקט.
ורק אברך נכנס בחרישיות לתוך כלוב הפלסטיק.
הבורג.
המנעול.
המפתח אצלי.
קליק.
מעתה אתה תשתין רק בישיבה ורק כשארשה לך.
אשתמש בו רק כשניפגש. האם ברור זונה?
אתה לובש מכנסיך. מסדר את התחתונים, אילו שנוחות לך עם הכלובון.
יוצא.
סוגר את הדלת.
ואני דקה אחריך.


אתמול, זה היה סתם תא שירותים רגיל.
מצחין מעט אפילו.
עם שיירי נייר טואלט ליד הכיור.
הורדתי את מכנסי.
התיישבתי על האסלה.
השתנתי.
ומול עיני התמונות מפעם.