ההתחלה היתה מסקרנות. נכנסתי לצ'ט של תפוז ושם גיליתי את החדר "דרושה צייתנית". לא זוכרת עם כמה אנשים דיברתי שם אבל לא הרבה עד שפגשתי שם במי שהיום הוא האדון שלי - בינתיים רק מרחוק אבל אני יודעת כבר שזה עניין של זמן עד שנפגש.
האמת, הייתי מאוד בתולית בעניין. אני די סגורה וביישנית והשיחות עם האדון שהתחילו להתפתח היו בשבילי חוויה מרתקת ומרגשת. אני לא ממש זוכרת את השיחות הראשונות אבל מה שאני זוכרת שהייתי די נבוכה מצד אחד וחרמנית מצד שני. הוא התחיל לספר לי על שליטה וציות ואני הייתי מרותקת. כשהוא קרא לי כלבה בפעם הראשונה הייתי די בהלם. נעלבתי. היום הוא קורא לי כלבונת. אם הוא קורא לי בשם שלי זה נשמע לי מוזר. למדתי שכל הדברים שנראו לי קיצוניים בהתחלה, אחרי זמן נראים לי טבעיים יותר, מושכים יותר ועל חלק מהם אני לא מפסיקה לפנטז.
במשך החודשים האחרונים דיברנו במסנג'ר גם דרך מיקרופון. הוא אילף אותי מרחוק. אני מרגישה שהיום אני אדם אחר, למרות שכלפי חוץ אני לא חושבת שהשתניתי (אולי אני טועה). אבל בפנים השתניתי לגמרי. אני מרגישה מיוחמת כמה פעמים במשך היום. אני מפנטזת על לשרת אותו במציאות בתור כלבה. אני מוצאת את עצמי, כשלא רואים, מבליטה את הטוסיק אחורה, גם בבסיס או ברחוב. כאילו מקווה בסתר שמישהו יראה - למרות שלא באמת.
במסגרת האילוף שלי הוא לימד אותי לאונן בשבילו. יש לי מלפפון במגירה שאני מוצאת את עצמי מפנטזת עליו לפעמים.
בשבועיים האחרונים האדון שלי לימד אותי על הטוסיק. לפני כן הוא דיבר על זה שאני אמורה ללמוד לקבל סקס אנאלי אבל לא ניסיתי את זה ועכשיו זה לקח כמה נסיונות עד שהצלחתי לדחוף מלפפון שלם. נכון שזה כאב. אבל מאז בשבוע האחרון לא יודעת איך ולמה אני לא יכולה להשתחרר מהמחשבה על זה.
כרגע המצב הוא שהוא רוצה לפגוש אותי, אני כרגיל פחדנית מדי. מפנטזת אבל פוחדת.
לפני 19 שנים. 17 בנובמבר 2005 בשעה 20:37