חסר לי מגע של אישה.
חסר לי הביטחון שאני יכול להעניק לה
והחום שהיא יכולה לתת לי.
אבל מי תרצה חצי מובטל, גר עם ההורים, לא באמת גבר...
ואם היא תרצה, היא בטח לא שווה הרבה
או שהיא תרצה רק את הכסף שלי\שלהם...
זה חשש ממשי ומאיים.
ואולי כן, אולי יש שם מישהי שכן מעוניינת באחד כמוני?
היא תהיה מסוגלת לסבול את האו.סי.די שלי?
את כל העכבות השמרניות שלי?
ומצד שני, את כל הנטיות הפטישסיטיות שלי?
אני חתיכת פרויקט.... בשביל לסבול אותי צריך ממש לאהוב אותי
יכול להיות שאני שווה את זה, למי שיש לה סבלנות,
אבל שוב, אני רוצה מישהי 'שווה'... יפה,
נשית (מלאה, לא אנורקטית חסרת אהבה עצמית), אינטיליגנטית,
בקיצור אין לי הרבה מה להציע אבל הדרישות בשמיים,
מתכון מושלם להישאר לבד
איך פורצים את המעגל?
האם זה אפשרי?
ואולי אני לא רוצה בכלל,
אולי נח לי לבד עם כל הקור,
מאשר 'לשלם' את המחיר של 'לחיות עם'?
בינתיים השעון מתקתק
ואני ממשיך לחלום כמעט כל לילה על מסיבות סיום...
לא מבין למה.
פעם, זה מסיבת סיום תיכון,
פעם, זה אירוע בוגרים של מחזור,
תמיד יש אותה הרגשה שאני מפספס משהו...
לא מצליח להבין את החלומות האלה, אבל הם חוזרים על עצמם
בגרסה כזו או אחרת כבר חודשים....
הכל שטויות פריווילגיות,
סה"כ כנראה שהחיים טובים\נסבלים...
במיוחד כאשר חיילים מסכנים נפשם בעזה.
ובכל זאת 'אדם מצוי אצל עצמו'...
עם ישראל חי!