תעתועי אמת

תענוג אחד שלפעמים משאיר אותי ללא מילים מתחיל בקטן… במשחק המקדים העדין, האיטי… נגיעות מרומזות בגוף, שלאט עוברות לאיזורים הרגישים יותר. ככה, התחלה כייפית על מי מנוחות. כרגע.

ככל שהגירוי גדל, כך מזדקר לו הזין ואז עוברים נניח ל 69. עד כאן הכל סבבה. מוכר מגרה חושני.

התפנית באה כשכל הזין הזה נכנס לתוך הלוע, חוצה את הענבל והשקדים ומגיע למקום העמוק ביותר שאחרי חלל הפה.

תחושה מטורפת, מסעירה, מחרמנת שמשאירה את שנינו פעורי פה. היא ואני וכל אחד מסיבותיו.

להתגבר על רפלקס ההקאה זה לא פשוט. זו הקרבה מוערכת ביותר - ללכת נגד מה שהגוף בנוי לעשות.

כבוד לכל אישה שמוכנה ויודעת לתת מתנה כזו לאדון שלה שלוקח את הזמן ושוהה בתוך העומק כמה שניתן. לאט ובטוח. ואז הכל מתפוצץ פנימה ישירות וללא מגע עם חוש הטעם.

 אחחחחח

רוב האנשים מסתפקים ומרוצים מחיבור של שניים מתוך שלושה אזורים של תקשורת ועשייה ביחסים זוגיים.

האזור הראשון הוא הראש, השכל, הידע, הניתוח, הדיבור העניין וההשראה.

השני הוא רגשי יותר -אוהב, מביע רגשות, אמפתי, מכיל, קשוב, משגיח ואכפתי.

השלישי הוא המיני וכל מה שקשור למגע.

סקס ביחסי שליטה מאפשר להגיע לרמות חוויה וטוטאליות הרבה יותר עוצמתיות מאשר ונילי.

זה מאוד כללי אבל על פי רוב נכון. 

לכל אחד יש נטייה מסוימת שהיא בולטת ביחס לאחרות.

"הוא מעניין אותי ואוהב אותי אבל המין לא יותר מבסדר".

"הסקס איתו מטורף...לא היה לי דבר כזה והוא גם נחמד, אמה מה... אין על מה לדבר איתו..."

או "יש מה לדבר והוא מצחיק ומעניין וגם מפתיע במיטה, אבל נכה רגשית"...

בנוסף - בכל אזור ישנה עוצמה משתנה. נגיד מאחד עד עשר: סקס טוב, מעניין, רגיש ואוהב, כל אחד מהם מ 1-10.

אז הכי כיף והכי מספק זה שלושה אזורים יחד ובעוצמות הגבוהות שלהם.

וזה נדיר. 

וכמעט שלא קורה.

תשמרו על זה אם נחת על דלתכם

התרבות המציאה חגים, פסטיבלים וקרנבלים.  בארץ, בוונציה, בברזיל ובשאר העולם, 

כאלה שאנשים לובשים בהם תחפושת ומסכה - לובשים זהות אחרת.

זה מגניב, זה צבעוני וזה שונה.

הייתי שם וזו באמת חגיגה ענקית.

במציאות, רוב האנשים עוטים מסכה ברוב ימות השנה

ולפעמים כשאתה פוגש אותם, אין לך שמץ של מושג את מי באמת פגשת.

אז איזו זהות הם מסתירים?

אבל כשנפגשים באמת - זו החגיגה וזה הקרנבל.

גם אם לרגע קט  - כי יש בו את הנצח.

ושווה לחיות למען רגעים, דקות, שעות, ימים וחיים שלמים כאלה,

ולא משנה אם הרגעים האלה אפלטוניים, ארוטיים או אקראיים.

בכלוב הזה יש חופש... ויש אפשרות למצוא רגעים כאלה.

אמרתי לה שישנם שלושה דברים שחשוב שתדע:

1. כשאני במערכת יחסים זוגית אני מחויב רק לה, דבר המאפשר לי חופש והעמקה.

בכל מערכת יחסים אחרת, המחויבות משתנה והיא מוגדרת תוך כדי תנועה.

2. הסתרה היא לא דבר שמתאים לי לאורך זמן, גם אם אותי מסתירים.

3. חלקיות היא דבר שלא נשאר הרבה זמן אצלי, כי מהר מאוד זה ממצא את עצמו.

הצער ניכר על פניה, כיוון שהבינה את משמעות הדברים.

לדמעה היה קשה לעזוב את העין, אך יחד עם זאת היה בלתי אפשרי לעצור את תנועתה.

לפעמים בשביל תחושת הניקיון הפנימי, צריך לקחת סיכון גם במחיר הפסד של משהו טוב אחר.

הכנות והאותנטיות הם החשובים לאורך זמן. 

הרפתקנות היא נפלאה.

מיניות וסטיות שונות גם הם נפלאים.

אינטימיות ומגע הם צורך בסיסי.

תקשורת היא חזות הכול.

אך מעל כל זה - הלב הגדול שרוצה לאהוב ולהיות נאהב,

גם במופעו הנשלט וגם במופעו השולט.

בלי לשרת את הלב, תמיד יהיה קיים רחש-רעש בתוך הגוף.

ניתן לעצור לרגע. לחוש אותו ולהודות כי קיים.

אחר כך לבחור איך להמשיך.

אם כבר לבחור להיות עבד - להיות עבד נאמן ללב.

אם כבר לבחור לשלוט - לשלוט בכוונה להיטיב.

יום אהבה שמח,

ככה סתם. בלי חגיגה אוניברסאלית.

הרבה פעמים כשאני מתחיל לכתוב, אין לי כל כך מושג על מה לכתוב ומה ייצא בסוף הכתיבה.

לפעמים זה רעיון, לפעמים הגיג ולפעמים שיתוף של חוויה פנימית עמוקה שאולי מצטרפת אליה תובנה.

מה שבטוח שתמיד הכוונה היא לבטא ולאפשר ליצירתיות לזרום כמי נהר בדרכם לים.

למשל עכשיו בעודי בצפון מחכה שהיא תגיע למקום המפגש בטבע, ברור שהחיבור למים זורמים ונצנוצי כוכבים, רק יוסיפו לעונג הפיסי תחושתי.

כשהטבע משמש כשמיכה, אלו שמתענגים מתחתיה יכולים לחוש יותר את פעימת היקום וכל הכוחות הטמונים בו, ובכך להעצים את חווית העונג והאחדות. 

להבות האש יציתו את התנועות הפיתוליות של הגוף

והגחל ילחש את מילותיו בשקט מלא בהוד.

שליטה מנטאלית זה לא להגיד "ארצה" ואם לא מתבצעת הפקודה, אז יש ענישה.

זה משחק נפלא גדוש יצרים ותשוקות, אבל לא יותר מזה. אל תתבלבלו.

שליטה מנטאלית מתחילה בשולט, מה הוא עושה ואיפה המודעות שלו נמצאת.

מיהו בלי זה...? האם הוא מווסת ושולט על רגשותיו ותגובותיו כאשר הוא לבד?

ומה קורה במערכת יחסים מינית אחרת?

כמה הוא נעלב כשהוא שומע לא? כמה מהר הוא מתנתק או נעלם כשהדברים לא לרוחו?

איך הוא בכלל באינטראקציות אנושיות...? 

החכמים אומרים לנו שבשביל לאהוב מישהו אחר,

קודם צריך לגלות אהבה בתוכנו, לעצמנו.

מה שהם לא אומרים לנו, זה שבשביל לשלוט במישהו אחר,

קודם צריך לגלות שליטה בתוכנו, בעצמנו.

אז אני אומר.

גם אם אתה שוכב עם אישה זרה, 

אל תזרע בה זרות.

כי גם אתה נדחית פעם או פעמיים בחיים.

גם אתה חשת את גיהינום הלבד, זה שבעקבותיו

בנית סביבך ביצורים בצורות שונות ומשונות,

קווי הגנה נסתרים וחומות עבות של תקוות שווא.

אין ספק שהיית שקוף פעם או פעמיים בחייך

דבר שהוביל אותך לעטות אין ספור מסכות שמחפות 

על התחושה הנוראית הזו. לא מסכות בד של קורונה.

מסכות שנגזרות מתיאטרון החיים. 

מסכת הביטחון. מסכת ה-cool, זה שאצלו הכל בשליטה.

הכל סבבה. אנדר קונטרול, עאלק.

עצור רגע. חזור אל עצמך. פעם היה שם לב שמרגיש.

שים לב. זו אישה. זה סיפור חיים. זה עולם ומלואו. 

לך על הקיצון. לך על האקסטרים. עוף על הפנטזיה,

רק תנשום שניה לפני זה. תן מבט. קבל הסכמה.

כך תתחיל.

אחר כך תפנה זמן לאביזרים המפוארים שלך

ואז תהנה. תיהנו. תכבדו ותתכבדו.

כשאישה היא פונקציה בשבילך, אתה הופך לפונקציה. רוצה...?!

כשהיא בעלת ערך עבורך, אתה הופך לבעל ערך. מעוניין...?

כמיהה לאישה שיודעת להיות בשביל הגבר,

אחת מזן נכחד של נשים שיודעות לעשות זאת.

זאת שיודעת לתת להוביל את המסע לעבר

האורגזמה השמיימית דרך העונג, הכאב ומה שביניהם.

זאת שהבינה לעומק את תפקידה ותפקידו בעולם הזה.

מבורך מי שמצא אישה כזו. מבורכת האישה שיודעת

להעניק את זה בצורה טוטאלית.

מבורכים הזוגות שחיים כך.

בזמניות יש משהו מיוחד של גילוי והרפתקה 

אבל בקבוע יש משהו שמייצב ומעמיק,

מה שמאפשר את ההליכה המשותפת, בה כל אחד

יודע את מקומו ואת צרכיו של האחר.

גם כשהיא קשורה, מוצלפת או "מושפלת",

באופן פרדוקסאלי היא יודעת שהיא אהובה ומוערכת.

רכות בריאה ומלאת עוצמה ניתנה לאישה כדי שתפגין את

מלוא יופייה, תזוז עם התנועות העגולות והפיתוליות, תניע את המים

שבתוך הגבר ותגרום לו לרצות לנוח בתוכה, לסוכך, להגן, לכבוש ולשמור.

רכות מלאת עוצמה ניתנה לאישה, הרבה לפני שסורסה.

עוד לפני שנפלה למלכודות הכוחניות וההתעלמות.

הם אלה שגרמו לה להפוך למרצה, רק  כדי לזכות באהבה המפוקפקת

וביחס הקמצני, ובכך תם קסמה.

תם הדבר שאליו הוא נמשך וכעת הוא נותר עם גוף חף מנשמה ומלא בחששות,

שכל תנועה עגולה אחת, מחולקת להרבה קיטועי תנועה ועצירות סמויות מן העין.

משחק lose - lose זה, מותיר את כולם מיותמים ממה שנפשם חשקה.

ויש גם דרך נוספת. דרך שמסכימה לראות בה את היופי ואת האנושי.

דרך המבקשת להעצים את היפה, וכמו שרשרת שנקרעה,

מחזקת את החוליה החלשה. 

אין כמו אישה יפה, שניתנת לה הזכות להפגין את עוצמתה הרכה.

לב פועם, חושים מחודדים, עוררות, בהירות, הקשבה, עומק, 

כמיהה, שנינות, מבט עיניים, מגע קל, ליטוף עדין,

מגע שפתיים, חתימת ריח, טעימה עיוורת,

העלאת הדופק, סקרנות, גילוי, אכפתיות, רגישות, חדירה,

עצירה, האטה, הכלה, הדלקה, שילהוב, שחרור, עוצמה.

ספנק וגמרנו. ועוד הרבה.

עונג שבת