הדרך להכרה אישית

שיר שקראתי באיזה מקום ודי אהבתי....


לוקחת סכין
חותכת את וורידיה
הוא שווה יותר מחייה

הדם זורם והיא לא עוצרת
רוצה למות
היא לא מוותרת

אולי במוות הכאב ייעלם
היא אומרת
ממשיכה וחותכת

ובפנים כולה נהרסת
נשרפת
ואז פתאום הוא התקשר
ניסה אליה לדבר

בין דמעות ובין כאב
היא גילתה משהו עמוק בלב
אולי הוא שווה את חייה
אולי את זה הוא כבר יודע

אבל ידיד כמוהו
לא יהיה בחיים
ואני צריכה להודות
על מה שהחיים נותנים

אין יותר דם
אין יותר כאב
רק נשארה צלקת
עמוק בתוך הלב.."

השאר באש הרוחנית
תן לה לבשל אותך
היה כיכר לחם אפויה היטב,
בשולחן האל.
היית מקור לכאב ,
ועתה - הינך מקור לעונג.

אהבה חדשה היא זמן מלא עושר ללוחם הרוחני.
לא רק שאנו נקראים לעמוד מול רגשותינו הבסיסים ביותר של הזדקקות,רעב,אהבה , אובדן ופחד
אנו נקראים לקבל רגשות של שמחה, אקסטזה , עונג מיני ואושר עילאי.
לא מעט אנשים חוששים מהאנרגייה הזאת , השוטפת את גופם , מרסקת את גבולות המגבלות שלהם.
אם תרשה לעצמך להרגיש את האנרגיה הזאת - שכרך יהיה רב.

אם אתה יכול להבין שהכול עשוי מאנרגיה אחת : הלב , המוח , המחשבות , הרגשות והכאב
יהיה לך קל יותר לקפוץ לאש הרוחנית.שום דבר אינו טוב יותר או פחות מדבר אחר.
הכל היננו חלק מהאנרגייה הקוסמית ,ה"מה" של החיים. לא משנה מה עשינו , כמה נפגענו , וכמה אנו מתביישים בעצמנו , זוהי רק אנרגיה ,
רק דבר שמפריד אותנו מהמהות הטהורה (אלוהים).

חלק מהליבה השקרית שפיתחנו ואנו מקיימים דרך הסיפורים שלנו על עצמנו שם גבולות על זרימת האנרגיה בגופינו:
תהיה זהיר, אל תתלהב יותר מדי,אל תהיה כל כך רועש,כל כך חי, כל כך מלא תשוקה ,
כל כך פרוע. נהגתי תמיד להתלוצץ עם חברתי על הנזק ללבנים אנגלים שמרנים:שמור את החלק העליון זקוף ,
את התחתון מכווץ,אל תרעיש עם המרק , אל תמצוץ תפוז,אל תאכל יותר מעוגייה אחת , ולמען השם , לעולם אל תתני למישהו לשמוע אותך מפליצה!

איך אנו אמורים להיות מאהבים חופשיים אחרי סוג כזה של חינוך ? האהבה הגופנית מלוכלכת , מלאת מיצים , מסריחה, וכיפית - תמיד יש יד מיותרת.

להרשות לאנרגיה לזרום בחופשיות בתוכנו , זה כמו להגיד:"קח אותי . אני נכנע. אני פתוח להרגיש את כל מה שבפנים".
זה לא אומר שאנו חסרי משמעת או שיפוט . זה אומר שאיננו מפחדים מכל מה שהוא טבעי ואנושי.

למעשה להיכנע גורם לנו להרגיש בטוחים , כי לא נשאר דבר להסתיר. כאשר אנו פתוחים וחסרי פחד, אנו מתחילים להיות בלב שלם אחד עם השני.
אנו משחחרים את עצמנו מהסבל של "לשחק אותה בטוח".

בתהליך הפתיחות הזה , רגשות ילדות עולים לפנינו. פתאום אנו מרגישים כמו פעוט פגוע. אנו רוצים להיאחז , מתחילים לדאוג , אנו מפחדים ,
שוכחים את האחריות שלנו , ונמלאים בחרדה. הגדולה שלנו מתחילה כשאנו מבינים שאנו רואים חלקים מעצמנו שתמיד היו שם.

זכרו אתם לא יכולים לקבל דבר שלא חוויתם. אתם לא יכולים לשחרר את מה שאתם לא יכולים להרגיש.
אם אתם תמיד מנסים לחיות את חייכם בצורה הבטוחה לא תפגשו את הדרקונים שלכם.
אתם גדולים עכשיו , אתם יכולים לפתוח את דלת הארון , להדליק את האור , ולראות את הדבר המפחיד הזה
כנראה דרקון מנייר השואג כדי ליצור רושם מפחיד.

כאשר אנו מתחילים לעשות שינויים , האגו מתחיל להטריד " אל תתן לה לראות אותך באמת , היא תדע שאתה פגום ורע"
זה שוב דרקון הנייר. כשהאגו רוצה את החיים בצורה מסודרת , צפוייה ובטוחה - חייכו וענו :אני מבין שאתה מפחד , זה בסדר. אני גדול , אני יכול להגן עליך ".

לעיתים אנו אומרים לעצמנו "בגלל שלפני שפגשתי את בן זוגי , החיים היו קלים יותר כל הכאב והחרדה היננה אשמתם".
זכרו , אהבה מעלה על פני שטח את כל מה שחבוי. יתכן שהחיים היו יותר קלים בעבר ,
טוב לזכור כי האפשרויות לגדילה רוחנית מתרבים מאוד כאשר אנו נהיים פגיעים ובתוך קשר.