סטיקי

חג? מלחמה? תקיפות? תגובות? חירות? עבדות? כמה עומס רגשי בנאדם נורמטיבי יכול להכיל בכל מה שהולך במדינה הזו בחצי השנה האחרונה? אני חושב, כי להרגיש כבר קשה לי, שהגעתי לקהות חושים מכל העומס הזה. הנפש שלי לא מתאימה לעומס חיצוני קיצוני כזה. אז מה עושים? קהות חושים. סוגרים חלונות, מרימים חומות, עוצרים באופן מלאכותי ומלא את זרימת המידע ונכנסים לבועה. ואם כבר בועה? אז שתהיה מלאה במה שאני הכי אוהב ומרגיע אותי - אלילות מעוטנות ענקיות שדיים ועסיסיות. כמו מילנה לדוגמא.

כותרת:
Goddess Milena - ריפוסט

מעבר לפן המיני שמניע אותי ואני מרגיש שקיים באיורים שאני יוצר, יש בי גם את ההתבוננות (שמבחינתי) היא פרופר אמנותית. אני אוהב יופי ויזואלי (כמובן שזה עניין סובייקטיבי) ואני אוהב לבטא את איך שאני רואה את אותו יופי ויזואלי דרך היצירה שלי. באתר הזה, בבלוג הזה, יש מעין לגיטימציה למהות של היצירה הזו, בין אם על היצירה לכשעצמה ובין אם על נושא היצירות האלו. אבל מה אני עושה אם אני רוצה למצוא מודלים ליצירה שלא בהכרח נמצאות באתר הזה? איך ואיפה בכלל אני מתחיל לחפש מודלים שכאלו? ואם כבר הבנתי איפה לחפש, איך בכלל מעלים את הרצון שמישהי עם מבנה כמו שאני אוהב (ומי שמכיר/ה את הבלוג הזה יודע כבר באיזה מבנה מדובר) תהיה מודל ליצירה?
תהיות ברומו של עולם מלא בנשים עם שדיים ענקיים... 

Sleeping By the Lion Carpet, 1996 (also known as Sue Tilley), Lucian Freud

בקרוב יש לי יום הולדת. כבר לא ממש מהאירועים שאני מי יודע חוגג או מציין ועדיין, ביום ההולדת הזה, דווקא בזה, יש לי משאלה. וזו משאלה שבאה בזמן ולא יוצאת אל החלל הריק אלא לחלל שבו קיים אולי סיכוי קל וקטן אמנם, אבל עדיין סיכוי שאולי תתגשם.. ומה המשאלה שלי? סביר שאת הפשט אתם/ן כבר יודעים מהקריאה בבלוג הזה - שדיים ענקיים, עטינים שכאלו שיהיו לי לעונג ושיהיה לי העונג לענג אותם. אבל הדרש? הדרש קצת יותר מדייק את המשאלה הזו, משאלת יום הולדת שיש בין מי ואלו שקוראות ורואות את הבלוג הזה כשהן עצמן יודעות, כי תיאור האישה שחוזר על עצמו בבלוג הזה הוא תיאור האישה שהן עצמן - שמנמנות ושמנות, עסיסיות ענקיות שדיים ומעוטנות, חובבות ומתחממות מאובססיב שדיים ענקיים שכמותי, כאלו שנמצאות בצד הנשי של הפטיש הזה ומעוניינות בדיוק במה שאני מעוניין רק שזה מהצד הנשי של הפטיש. שאתעורר לי יום אחד בהגעה לאתר ואגלה הודעה שמחכה לי מאישה שכזו, כזו שלכל הפחות אנק מעטיניה (גם אם אין בהם חלב) ואאייר אותם ולכל היותר תשמח לתת לי כרטיס יום חופשי לפארק ההנאה שהוא הגוף העסיסי שלה שחלק נכבד ממנו הוא עטיניה... ושאדע שאת הדברים האלו היא רוצה כשכל מה שהיא צריכה לעשות כדי שאדע זה רק לכתוב לי מילה - "הוגשמה" 

כותרת:
עטינים של משאלות. עטינים מהחלומות

כן.. החשקים לפעמים משתוללים לגמרי... האם לא זה המקום לבטא אותם? כמה אני חושק באישה עסיסית ושמנמנה וגם שמנה, עם ציצים ענקיים שכאלו ותאווה לליקוקים משחקים ויניקה... כמה אני רוצה לחלוב, לינוק, לטעום ולהרגיש אותם מלא.. כמה אני רוצה פטמות נאות שכאלו שיהיו אצלי בפה... בא לי אותך ואת החשקים שלך, את החייתיות הייצרית ואת כל המהות שלך כאישה.. כמה בא לי אותך פריימאלית חזקה ועדינה.. ואם את פה? בואי. אני מחכה רק לך.

כותרת חוזרת:
מקדש סגידה

מסתבר שאין לי מושג איך מעלים מודעה בלוחות וכו כי משהו שניסיתי להעלות לפני חודש עדיין לא עלה... אין לי מושג אם הבלוג זה המקום הראוי לזה ובכלל, אפילו עם הלייקים וכמות הצפיות, אני לא באמת יודע אם יש מי שתראה את הפוסט הזה ותהיה מעוניינת אבל אני מנסה כי על אף כמה שאני כל כך אוהב לאייר, האיורים האלו מתחילים מצורך שכל כך צריך ורוצה לבוא על סיפוקו. מגע, לטיפה, יניקה, חליבה, משחקים, הפלקה וכל מה שעוד רוצים וכל מה שבא.. איפה מוצאים אותך? איפה מוצאים אותה? אישה ענקית שדיים שחובב שדיים ענקיים שכמותי הוא גם מה שהיא חיפשה? את לא פחות מבת 25 ועד בוגרת ובשלה בשנות ה-50 לחייך, מבטיח לך שאין ספק שאחד שכמותי ינעים כל כך את זמנם של שדייך. אם עברת על הבלוג שלי אז כבר הכרת אותי לא מעט ועכשיו תורי להכיר את ענקית השדיים שהינה כולך ומי שאת.

כותרת:
בואי, אני מחכה לך

מדהים אותי עד כמה שלפעמים לחיים יש דרך משל עצמם לנווט מעשים ובחירות מודעות (כמו גם לא מודעות) למקומות שבהתחלה בכלל לא חשבת עליהם. האיורים האלו התחילו ממקום של ביטוי אישי במובן הכי קרוב שביני לבין עצמי את האהבה שלי לשדיים נשיים גדולים וענקיים, את המשיכה שיש בי לנשים ענקיות שדיים כאלו ולנשים בכלל כמושא יופי שלדעתי אין שני לו. כשזה התחיל חשבתי שאני מבטא בצורה עדינה משהו (או אולי לא ממש עדינה כשאני משתמש בביטוי "עטינים") את הפטיש האישי שלי עם איזה רצון לחלוק את זה אנונימית במקום שלא ישפוט את הפטיש שלי ולראות איזה תגובות אני מקבל - על הפטיש לכשעצמו ועל האיורים. ופתאום, קבלת בקשות לאיורים מתוך הרצון של המבקשת לראות את עצמה דרך עיניים של מישהו אחר במובן אמנותי וכמשהו שמחמיא לאותה מבקשת, נהיו משהו יותר ויותר תדיר. את האיור הזה אני ביקשתי ועמדתי על בקשתי לאייר לאחר שיחה עם מישהי שהשתעשעה ברעיון שאיור כזה של עצמה ימים בודדים לפני לידה יהיה לה מזכרת מההריון עצמו. מעולם לא חשבתי שתהיה לי האפשרות דרך האיורים האלו שלי ליצור marker על נקודה בזמן כל כך משמעותי בחייה של אישה. זכיתי.
לידה קלה, מהירה, בריאה ומלאה בשמחה ואושר יקירה. תודה לך :)

כותרת:
מזכרת מעצמך לעצמך 2024

ככה פתאום בלי לשים לב, נהיה איזה משהו עם ערך סדרתי בבלוג הזה. אני לא מהאנשים שעפים מדי על עצמם אבל... באיזו הסתכלות אישית על המסע שאני עובר כאן ומבטא באיורים האלו, לא יכול שלא להרגיש שהתפתחתי. ואני נהנה מהדרך לא פחות מהתוצאות 😄 איזה אובססיה כיפית!

כותרת:
אוסף דדיים ותוספות

נאמר לי שאני חי את החלום. רואה ציצים, שדיים, דדיים, עטינים כאלו גדולים ויפים ומאייר אותם ובטח ממש כיף לי מזה ואני נהנה מכל העולמות. האמת? כן. אם לחיות את החלום זה כבר להגיע למצב שבו אני מקבל הודעות עם בקשה ורצון לאיור ציצים גדולים שכאלו - אני באמת חי את החלום 😄 וזה חלום שהוא בעצם שני חלומות... חלומות עסיסיים, גדולים, רכים, יפים ודורשי יניקה. ואם כבר, אז קול קורא לנשים ענקיות השדיים שכאן בכלוב - מוזמנות גם אתן לאיור שכזה. דברו איתי :)

כותרת:
מתפקעים

בלא מעט סיפורי מיתולוגיה ישנן אלות פריון. אלות הפריון של אזור המזרח התיכון ברובן אופיינו כנשים שמנות, עבות, גדולות, ענקיות שדיים, בטן וירכיים כשהמפורסמת שבהן היא הצלמית של ונוס מוילנדורף (חפשו בגוגל ותבינו את הכוונה..). האפיון הזה נועד להדגיש את עובדת התפיסה של אותה תקופה שאישה בממדים אלו היא אישה פוריה ומזינה שיכולה להעמיד דור המשך כנדרש מנשים באותם ימים. משהו בביטוי הויזואלי המאוד ייחודי הזה נשאר טבוע במין האנושי עד (בערך) 100 השנים האחרונות, שבהן, החברה התחילה להגדיר מחדש אידיאל גוף נשי שעומד בניגוד לתפיסת העבר. איזו תפיסת אידיאל נכונה או לא, היא עניין סובייקטיבי לעיני המתבונן. באופן אישי, אני חושב שהמטען הגנטי הזה שנשתל במין האנושי כבר לפני אלפי שנים, הוא כנראה מה שמזין את האובססיה האישית שלי לגודל הזה, לתאווה הזו, לחשק הבלתי נגמר הזה בעוד ועוד עטינים ענקיים ומזינים שכאלו.

כותרת:
פרונת דדנית

זה מאוד אמביוולנטי. מעצם הכינוי עטינים יש איזו התפרשות להסתכלות שלי על ציצים ענקיים כאלו מנקודת מבט דומיננטית. יש מצבים ומקרים שבהם זה אכן ככה. אבל לעטינים, יש כח שליטה משל עצמם. הגודל, המסיביות, הכובד, העסיסיות והנוכחות. מנקודות מבט מסוימות לעטינים יש כח שליטה מהפנט שאי אפשר שלא להתהפנט ולהתמכר...

כותרת:
מקדש סגידה