לעבוד בתור חשפן.
30 דקות של נענוע ישבן (או גם איברים אחרים) ויש לך בין 600 ל-800 שקל ביד.
ואני אמרתי שזה לא כל כך נראה לי.
כי אם הוא אז גם אני רוצה.
רק תשימו לי משהו על העיניים שאני לא אראה שמסתכלים עליי.
ואז התחלתי להרהר בנושא כמעט ברצינות, וחשבתי לעצמי, לפחות לאחרונה מצאתי מייקאפ שמכסה לגמרי את כתם הלידה הגימיקי שלי - ואף יצורון מהתיכון נגיד שנקלע למרכז הארץ לא יזהה אותי בטעות. וחשבתי לעצמי שבאמת אני אסכים רק עם מסכה. כי זה כבר פריקי מדיי בשבילי. ז"א להתפשט על במה מול חבורת גברים שרובם בהמות מריירות ולהימרח על עמוד בפוזות כואבות על 17 ס"מ של עקב שקוף זה בסדר, רק שלא יראו את הפרצוף שלי.
אבל באמת מה עדיף - להיות זונה בלי בגדים ב- 1500 שקל לשעה או זונה עם בגדים ב-20.70 לשעה?
Eyes Wide Shut
דברים שלא אמרתי בקולוזה היה אפילו יותר טוב ממה שציפיתי
כמה ימים שהיינו דבוקים אחד לישבן של השנייה ולא נמאס לי לרגע.
לא נמאס לי בכלל.
ואוף, לא בא לי להכנס למיטה כשהוא לא פה, עד כדי כך שעכשיו 7 וחצי בבוקר אחרי לילה ארוך מאוד של עבודה, ואני כאן.
ואם יקרה משהו כנראה שכן יהיו דמעות. רעות למדיי אפילו.
אנ'לא אוהבת לחשוב על זה, במיוחד כשהכל מרגיש כל כך טוב
אבל לדמיין את זה דווקא כן נותן עוד יותר אינדיקציה למה שאני מרגישה..
בקיצור.....סאמק. אני מכורה!
ואוף כל כך קשה לישון כשהוא לא לייד........
זה ממש רע :/
ממש לא מצליחה להעלות בראש סיטואציה
של מה יקרה אם בטעות ניתקל,
והרי.... ישראל הקטנה..
מעבר קטסטרופלי. ווי איזמיר.
ולמרות שהוא אדיוט גמור ויש לי מיליון דברים לכעוס עליהם ומיליון סיבות לא לשכוח לו כלום,
אני עדיין מוצאת את עצמי מתגעגעת הרבה פעמים.
זה לא עבד, מין הסתם, אבל ההיכרות שלנו אחד את השנייה הייתה מדהימה, הרבה פעמים לא היה בכלל צורך במילים. וזה לא נאמר במובן הקלישאתי.
ואני מתגעגעת לזה.
מתגעגעת למה שהיה לנו במשותף, לצחוקים, הבדיחות הפרטיות, סתם לשיגרה...
לעיר. שכנראה אעבור אליה בעוד כמה חודשים לפי איך שהעניינים מתנהלים היום. וזה עלול להיות קטסטרופלי.
מתגעגעת פשוט ללדעת בוודאות שאני אוהבת ושאוהבים אותי ואין פה שאלות באוויר בנוגע. יש אהבה והיא ברורה בערך מהשנייה הראשונה.
ועד עכשיו.
לך תזדיין קיבינימאט.
כל מיני אנשים מתחתנים ומביאים ילדים וכל מיני דברים כאלה, שנראים לי ממש מוזרים
בגיל אנחנו עם מספרים ממש דומים - ועם זאת זה מרגיש לי כל כך תלוש, כל כך רחוק ממני...
ומסתבר שיש עוד אנשים שמסתכלים עליי בכזו עין בוחנת, של "מתי גם את מתכננת?" (למה הכל מתחרז לי היום?)
והאמת היא שזה פשוט עושה לי בחילה.
מצמרר אותי לחשוב על זה, בעיקר דברים כמו 2.4 ילדים ומשכנתא עד גיל 50.
אין לי שום תכנון להגביל את עצמי בכזו צורה ואני לא יכולה לדמיין את זה גם במרחק של 10 שנים מעכשיו...
זה מרגיש פשוט לא קשור אליי.
אפילו זוגיות לטווח ארוך לא נשמע לי כמו תכנית מבטיחה, במיוחד לאור הנסיון שלי עד היום או התצפיות שלי על נסיונם של אחרים...
וזה לא שאותי לא מפחיד להיות "זקנה ערירית", כזאת מטורללת עם שיער אפור ארוך ו-18 חתולים שמנים,
אבל לא נראה לי שזה הדרייב הנכון לעשות צעד שאמור להוביל אותי לכיוון ההפוך.
וגם, כאמור - "אמור" זה שם של דג.
הכי מצחיק אותי איך אמא ואבא כל כך מתפלאים שלא באה לי טבעי השאיפה ללכת בדרכם.......ממש בדיחה.
זה באמת לא הגיל, זה התרגיל. ואפילו אין לי עוד מה להוסיף בנושא :>
אין שום סיבה נראית לעין אבל הבטן יודעת.
סתם כותבת בשביל להגיד לעצמי אח"כ "אמרתי לך".
לא שיהיה פה לב שבור או איזו דרמה, אבל סתם. מבחן עצמי כזה.
אני זורמת.
(כן, נראה שאני מפתחת פיצול אישיות P: )
אבל זה כבר הרבה זמן שאין לי מה לומר.
זה כנראה דיי טוב :)
המממף...
לא זוכרת מתי נגעו בי ככה....כל כך במדוייק בתזמון ובמיקומים הנכונים... שזה השאיר אותי כמעט באותה רמת חרמנות חצי יממה (שכוללת יום עבודה) אחרי.
אההההההההההההההה!
רק לא להתמכר.... לא להתמכר..
די, אני כבר ילדה גדולה :)