אני חושבת שזו פעם ראשונה שאני לא עונה לך.
פשוט אזלו כל הכוחות...
והתקוות
והרצון נמצא בתהליכי התפוגגות מתקדמים.
אני מניחה שכמו שאומרים, "אם יש ספק אז אין ספק"
זה כנראה באמת "wasn't meant to be".
אני חושבת שזו הפעם האחרונה שאני מרימה ידיים
והן לא ירדו למטה יותר..
ככל שניסיתי לחשוב שוב
מצאתי רק עוד סיבות טובות.
מנסה שלא לכעוס
הרי אין באמת על מה
אדם לא באמת יכול להשתנות מקצה לקצה רק כי ביקשו ממנו,
גם אם הוא בעצמו רוצה.
זה עניין של עבודה מאוד קשה ותהליכים שלוקחים המון זמן, וגם עם כל זה, שומדבר לא מובטח.
ואני לא רוצה ככה.
לא מוכנה.
לא מאמינה שבשביל כללל דבר שרוצים להשיג בחיים צריך לעבוד קשה ולסבול כאבים איומים.
יש כפפה לכל יד out there... אמנם לא תמיד הצבע הוא הרצוי או שהגודל מושלם,
אבל ראבק, כשמנסים להתאים ליד גרב, צריך להבין שזה כבר יותר מדיי.
לפני 15 שנים. 28 ביוני 2009 בשעה 16:17