אני לא יודעת מה דוחף אותי לפעמים להיות כל כך אייסי ביצ' אליך
יש לי פשוט הרגשה שאתה כאן.....או אולי אני רק רוצה לחשוב כך
שאני לא היחידה שמתעניינת
ואולי זה בעצם נובע מהכעס על חוסר הידיעה.
אז זה נסיון לעקוץ כדי להוציא תגובה, הודאה.
זו לא ההרגשה האמיתית.
אם לגמרי לפתוח את הלב, אז זה המצב:
אני אוהבת אותך מאוד.
אני לא מאוהבת יותר, בכלל. רציתי אז וזה לא עבד לי. זה עבר לי.
אני לא יודעת אם זה טוב או רע לי, אבל זה מה שיש, או אין עכשיו.
אבל אתה יקר לי ואכפת לי ממך.
אני חושבת שאתה אדם חכם להחליא, מצחיק, שאני תמיד רוצה לחבק, שאני תמיד רוצה לראות מחייך..
וגם מפונק ומאוד לא בוגר שמעדיף לשקוע ברחמים עצמיים ולהתמודד שוב ושוב עם הדיכאון המוכר שלך מאשר עם המציאות המשתנה ואני רוצה להביא לך סטירה על זה.
אני אוהבת אותך ואתה מרגיז אותי מאוד מאוד בגלל זה, עדיין.
מרגיז אותי ברמה שהבטן שלי מתחממת ומתהפכת בעצבים מלהיתקל במקרה באחד המשפטים הקבועים שלך. צא כבר מגיל 16, צא.
מרגיז אותי גם לחשוב איך היית מגיב למה שרשמתי,
מרגיז אותי שבעצם אתה זה שנתת לי את הילת ה"אייסי ביצ'" הזו כשאני בעצם יודעת שאני לא כזו.
אני לא ואתה גם אמור לדעת את זה.
במחשבה לאחור, נראה לי שבחודש האחרון שלנו זה היית אתה שלקחת גלולות ולא אני .. LOL..
חבל שלא הכרנו 5 שנים קדימה מעכשיו. אולי זה היה נגמר שונה. אולי זה היה שונה.
לפני 14 שנים. 11 במרץ 2010 בשעה 3:17
