אט-אט כל בני שכבתי, אפילו האינטליגנטים ביניהם, מתחילים להתברגן ולהתמסד ולהשריץ
ועם כל הודעת פייסבוק שכזו עולה לי קצת קיא לגרון
ורצון עז ללכת להוציא פתק מהרופא ולשלוח צ'ק בדואר.
וזו לא אני שמקנאה, כי אם חפצה נפשי בחתן עשיר זו לא הייתה משימה כ"כ קשה
ובטח ובטח לקיים מצוות פרו ורבו זה לא ממש להפוך קש לזהב
אבל ההורים שלי....
"הוא יכול להיות אדם נפלא אבל הוא רק ילד"
"את כזאת פגזית עכשיו אני פוחדת שתבזבזי את השיא שלך"
"זה לא רציני, הוא אפילו לא התחיל ללמוד, את לא יכולה לצפות לחתונה"
אמגגגגגגגגגג... וודינג מיי אס!!
וטוב, אני לא ילדה קטנה ואטומה
ואני לא אומרת שאין דברים בגו
אבל מצד שני...
תנו לי כל היום לשבת בתוך חדר מבולגן, לאכול צ'יפס משקית מרשרשת ולשחק משחקי רשת. או מקסימום טאקי.
וגם אם אפשר לחשוב שזה נכון רק לעכשיו כי זה הלך הרוח כשעניים ועדיין מתעלקים על ההורים -
אז אני חושבת על זה שוב ורק עולה ברוחי תמונה שלי בביתי הקט, עושה שירותים-מקלחת וספונג'ה, אולי קוצצת סלט,
ואז שוב חוזרת לארבע שעות של world of warcraft.
כאילו, זוגיות זה נפלא, זה אדיר, ובכיף אני רואה את עצמי מאצילה סמכויות ונותנת לו לעשות שירותים-מקלחת וגם כלים,
אבל אז נשב שנינו על המחשב ונעשה מסיבת רשת.
או נחפש שטויות באיביי ובדיל אקסטרים.
או נגלוש במקרה לדקה ה-90 ונתפוס מזוודה (או 4 במקרה שלי) ונעוף לשבוע בספרד.
אז פאק, למה להתחתן?! אנ'לא רוצה ילדים!
וואט'ס דה פאקינג ראש???
למה כל הזמן רומזים לי שאני זקנה קיבינימאט?.....
?!
לפני 14 שנים. 5 באוגוסט 2010 בשעה 17:35
