ראיתי היום מלרוז פלייס פרק 5
ככה סתם במקרה
ואיך עשה לי חשק...
בוורלי הילס
ובולי איש השלג על הבוקר
איך בא לי ניינטי'ז
איך בא לי גיל 8, ששיא הדאגה הייתה להספיק להכין שיעורים לפני שהמורה נכנסת
ועם מי יבחרו אותי לקבוצת הכדורגל בהפסקה
ומה אמא תעשה לארוחת צהריים
ואם ישימו לב אם אלך לישון אחרי 9
ולגרור את המזרון באמצע הלילה לחדר של אחי כי לא כיף לישון לבד ואין למי להציק...
איך בא לי ביצפר
ולא עבודה
איך בא לי מחברת שורות
ולא קופה ממוחשבת
אפילו בא לי לפעמים מיטת יחיד עם קפיצים שוברי-גב
ולקרוא לאבא באמצע הלילה כי נפל לי הפוך וכבד לי מדיי להרים חזרה
ולקפוץ בחבל בטירוף
ולשחק "מדרכות" ולזכות באלף נקודות כי פגעתי בשפיץ כשזרקתי מעל מכונית נוסעת
ולאמץ חתולים מהרחוב
ולהשתולל עם וואנס, הכלב של השכנים
ולברוח בבעתה מבנץ, הכלב מהחצר ממול
בא לי ילדות - תמימה כזאת
בלי בוסים, בלי רדיפה אחרי כסף, או סקס
בלי לחץ
בלי להתעצב על שהזמן עובר מהר - כי פשוט אין מודעות לזמן
פשוט לחיות כל יום ביומו
סוג של...
serenity now, serenity now!
...או אולי אני פשוט צריכה קצת חופש.
לפני 17 שנים. 29 במרץ 2007 בשעה 23:59
