לפני 17 שנים. 11 ביוני 2007 בשעה 18:59
כי...יש מילים שאני לא יכולה לשכוח
ישנם סוגי כאב שההחלמה מהם מאוד איטית
ומצבים בעייתיים שדורשים פעולות קיצוניות.
והמצב הזה...הוא פשוט לא יכול להמשיך.
לא פעם אחת אפילו חיפשתי אקטיבית דרך החוצה.
אבל לא מעט הרגשתי שאני נבעטת לשוליים ושמראים לי כמה כדאי לברוח וש-הנה, מכאן, זו הדלת.
ועם כל הכאב נלחמתי חזרה פנימה בכל פעם,
אבל אני לא רואה איזה דבר טוב יוצא מזה.
הרי הבעיות לא נפתרות, הן רק נדחפות אל מתחת לשטיח.
וזה מטריד אותי כל הזמן אבל פשוט יותר קל להסתיר אותן מאשר להסתכן בכאב.
אבל אני לא יכולה להמשיך עוד לנסות לפתור דברים לבד.