סדקים באטמוספירה

הדלת נפתחת ואת נופלת עלי בחיבוק. "שלום כלבונת";"שלום אדון". 
- "תנוחה 3!" אני ממהר לצוות.

את מצייתת כמו קפיץ ויורדת על שש, תחת אלי, רגליים פשוקות, שפתיים נושקות לרצפה וידייך מאחורי גבך, כפות ידיים עוטפות מרפקים.

-"מה את עושה?!" אני שואל בטון קפדני וזועף.

-"אמ...אמ..אמרת תנוחה 3 אדוני..? לא?" את רועדת בקולך ומופתעת שאיני מרוצה כלל.

-"זו תנוחה 3? את בטוחה?"

-"אמ...אמממ...אמ...כן אדון?" את די בטוחה בעצמך, הרי שלחת אלי כבר סקיצות של כל התנוחות בתוכנת תלת ממד בה את מאיירת דמויות מצוירות, ואני אישרתי שאת יודעת את כולן בדיוק.

-"את צוחקת עלי?" אני מקשה עלייך, "את הרי לבושה!!"

את כמעט מתעלפת ממבוכה, איך שכחת שהתנוחה אומרת בראש ובראשונה להסיר מעלייך כל בגד ותכשיט, ולהיות בפניי ערומה כביום הוולדך.

את משתדלת להזדרז ולהתפשט, בכדי לחזור לתנוחה 3. 

העונש לא יאחר להגיע.