סדקים באטמוספירה

-״אני לעולם לא בוכה!״ היא הצליחה לפלוט בין יבבה להשתנקות. 

מה שקרה לה באותו הערב, בעודה עירומה ופשוקה על רצפת משרדי, היה כמו להתעורר בניעור עמוק ולגלות שנרדמת לא במיטה שלך. 

פתאום התחוור לה שהאמת המינית שלה נמצאת ממש כאן, בין הצלפה לעלבון, תחת מגפי הלוחצות את נקביה הרטובים. 

רק כעת היא הבינה, שכל חייה המיניים היו בבחינת משחקי ילדות תמימים, וכעת משחוותה דומיננטיות קפדנית, חושיה התפרקו לאלפי רסיסים כדמעות על הריצוף. 

-״דמעות שמחות״ היא אומרת. דמעות של פורקן ומודעות עצמית.