לפני 9 חודשים. יום ראשון, 20 באפריל 2025 בשעה 10:55
יש לי מרתף משלי.
לא כמטאפורה,
פאקינג מרתף.
חשוך, עמוק, רחב, במרכז הארץ, לגמרי שלי.
אני אוהב לאחוז באחורי גופה במדרגות, צעד צעד כשהיא עירומה וכושלת, כסוית עיניים וקטועת נשימה.
יורדים מן החושך אל האפילה, בה הכנתי עבורה אתגר וחוויה שלא ניסתה.
עוד מעט תסגר הדלת הכבדה, טוב שקירות רועדים את קולה בחזרה.
גופה יהפוך בידיי למעשה אמנות של כאב ותנועה, עונג ופחד, רטוב ומחוספס, צועק וגונח.
אני אשב לי על כסא ואביט בך, כל-כך שבורה וכל כך אהובה, אתענג על העונג שלך ואחבק לך את הדמעות.
מכאן, אפשר רק לעלות.