אני מנסה להזכר..אני לא מצליחה..
אני חושבת שאף פעם לא הכרתי גבר שהייתי איתו ופשוט "היינו"...
אני לא זוכרת מתי הייתי עם גבר שלא ניסה כל פעם "לעלות לשלב הבא", "להגיע ליעד", "לכבוש את המטרה".. והמטרה היא הייתה באופן גורף, הגמירה שלו...
אני לא זוכרת סיטואציות שלא הייתי צריכה לחשוב כל הזמן מתי יגיע הרגע שאני אצטרך לעצור אותו..והוא יגיע... כי אין דבר כזה סתם להתנשק, סתם להתחבק, סתם להתלטף..לגעת ולחוות אינטימיות או אירוטיקה, ללא "חדירה למטרה", כשמטרה היא לרוב חדירה..
מהרגע בו נכנסנו לסיטואציה, אם זה כניסה לאוטו אחרי פגישה או אם זה שאנחנו על הספה אצלו בבית למשל, המוח שלי לא שקט.. אני לרוב לא נהנת מהרגע, הראש פשוט יודע שיגיע הרגע בו אני אאלץ לתת "ברקס", כי אי דבר כזה רק נשיקה, או ליטוף, או חיבוק..תמיד תהיה חדירה למטרה..
ולא שלא נמשכתי.. כן? או לא רציתי חוויה אינטימית או מינית... הייתי שם מרצון, הייתה שם משיכה, היה חשק...
אבל תמיד זה היה..
זה מתחיל מנשיקה.. ואז היד עוברת על החזה..
ואז מתחת לחולצה..
ואז מורידה את החולצה..
ואז מנסה להוריד את החזיה..וכל זה בדכ במהירות האור..
ואז היד הולכת למכנסיים, שלי..
פה בדכ זה השלב שאעצור..אבל אם לא אעצור- אולי (ולא תמיד) יהיה נסיון קל לגרום לי להנות...אבל ברגע שיבינו שזו משימה לא פשוטה, ושגם כל מה שקרה פה במהירות האור לא הספיק להכניס אותי למוד במילימטר, הסיטואציה תשתנה לכך שעכשיו תורו להנות..
אם ארצה.. כנראה תהיה חדירה של חמש שניות עד דקות ופאף החבוב נוחר...
אם לא ארצה, התחושה שאקבל והראש שלי יגידו -"טוב זה צריך לצאת איכשהו, לא? מסכן הוא סובל"..
לרוב זה יצא.. או שהייתי נוכחת ושותפה לזה שזה יצא, או שהלכתי כי דאג לתת לי את התחושה שהוא נורא מסכן וצריך לעשות ביד עכשיו כי אני לא נותנת לו לזיין אותי...
אף פעם לא חוויתי חיבור..שקט..בגוף..בראש..פשוט להיות...
אף פעם לא הייתי בסיטואציה אינטימית בה הייתי נינוחה, משוחררת..
אף פעם לא גרמו לי להרגיש שנהנים רק מלגעת בי, או לנשק אותי ושזה לא "צריך" להמשיך הלאה..
ככל שאני מעמיקה בזה, אני מבינה שאחד משני דברים קורה... או שעוד לא פגשתי את החיבור.ים הנכון.ים לי.. או שכל הגברים שפגשתי בבונים מצויים.. או גם וגם?
