My book

כשנכנסתי לפה לפני מספר חודשים בודדים בחרתי את הכינוי שלי באופן אינסטינקטיבי, לא ממש מודע..

בחיים לא תפסתי את עצמי כסירנה.. 

כמישהי שיכולה (או רוצה) ל"איים" על קיומם של גברים, על מישהי שכל כך מפתה אך כל כך מפחיד להתקרב אליה.. ההפך הוא הנכון.. 

תפסתי את עצמי ככלי משחק בידיהם של גברים.. ולא כי התנהגתי ככה- אלא כי הרגשתי ככה.. 

תמיד התנהלתי מתוך מקום שחושב- מה הוא רוצה? מה הוא יחשוב עלי? מה הוא יגיד? מה אם אני לא אמצא חן בעיניו? 

בראש, הביטול העצמי שלי היה במקסימום..

בפועל דאגתי לא להראות את זה..

והיום, היום אני מבינה משהו.. היום אני מבינה שאני דיי סירנה... 

אני יכולה לאיים על גברים, אני יכולה להפחיד גברים, יכולה לפתות גברים, גם אם זה לא במודע, פאם פאטאל אני עדיין לא (אולי בהמשך😂) ..אני מעניינת גברים והם בהחלט יכולים להמשך אלי כמו פרפר לאש... אבל.. עד גבול מסוים.. 

כשהגבול הזה יחצה והיקום שלהם יתחיל להתערער בגלל הקרבה אלי, הם יברחו.. והאמת, אני לא מאשימה אותם..טוב, אולי קצת..

אני לא באמת נראת כזאת "גברת מאיימת".. אולי זה מה שאני משדרת לא במודע, אולי אלו ערמות של קליפות שריפדתי את עצמי בהן, אולי אני מנסה למצוא תירוצים לעוצמות שלי שבאתי איתן לעולם הזה אבל רוצה להשאר "על הקרקע" אז אני מקטינה את העוצמות האלו...אולי ואולי..

אני בחורה פשוטה, רוב הזמן עם ג'ינס וטי שירט, מסתפקת במקדונלדס, אוהבת לשמוע בקסטריט בויז..לא מלומדת מדי, לא שמה את עצמי אי שם במגדל השן מסתכלת מטה על כולם, ההפך, תמיד שואפת להיות בגובה העיניים, להכיל, לקבל, לנסות להבין את מה ששונה ממני, בכל דבר...

לילה אחד בלי שינה ושיחה קצרה כאן עם מישהו חידדה לי משהו... 

היה אחד שהצליח לשרוד את הסירנות.. אודיסאוס.. 

אודיסאוס היה חכם מאוד, הוא צפה את הדברים מראש, הוא לקח סיכון, הוא נקט בכל האמצעים שהיו ברשותו כדי להתמודד עם האיום של הסירנות ולשרוד את שירתן ששולחת גברים למצולות...והוא שרד...

אני תוהה, האם קיים אודיסאוס בשבילי איפשהו..

ואם הוא קיים... למה הוא צריך להיות נשוי? אבל זה כבר לפוסט אחר ;)