למה אני מתביישת בי?
אני בכלל מתביישת בי? או שמא אני מעריכה את עצמי דווקא? חושבת לי בקול רם במרחבי הכלוב...
מחליפה תמונת פרופיל בוואטסאפ.
תמונה שהצטלמתי בים לפני כמה ימים...
בתמונה רואים את הפנים שלי ואת החזה הגדול שבורכתי בו...
אחרי חצי שעה בערך ההודעות מתחילות להגיע..
מחמאה מההוא שפעם היית איתו...
סמיילי מאוהב מזה שתמיד רצה להיות איתך ולא נענת לו...
הודעה מזה שאת באמת אותה לקבל ממנו הודעה...
מקבלת הודעה קונקרטית מהמנהל שלך אבל אז - "הופה איזה תמונה שמת"...
אני לא יודעת למה זה מכווץ אותי..
מהבושה?
כי אני מתביישת בגוף שלי?
במיניות שלי?
אוי ואבוי אם יראו אותי כאובייקט מיני.. אך ורק כאובייקט מיני (היייי, אני הרי עוד הרבה דברים חוץ מלהיות רק זה!!)
כמה האגו שלך בשמיים, חלילה לא להיות רק אובייקט, רק חפץ יפה...
או שאולי זה כי אני מעריכה את עצמי? כי יש לי מנגנון פנימי שיודע מה כולו שווה? משהו ששנים חיפשתי ולא מצאתי.. או שהמשהו הזה פשוט היה שם כל הזמן מתחת לאף שלי ולא ראיתי אותו...
אולי זה פשוט לא ב DNA להראות כמו "עוד סתם אחת"? ..
אולי זה זה שאת רוצה שהמיניות שלך תהיה חשופה בלבד לאלה שהרוויחו אותה ביושר ולא לכל דיכפין...
המחשבה שיושב הבוס שלי ומאונן על תמונה שלי לא מתאימה לי...
המחשבה שהתמונה שלי היא רק כלי לגרום לבן אדם שלא מכיר אותי בכלל לפורקן מעצבנת אותי...
למה?
