לפני שנתיים. 24 במאי 2022 בשעה 20:41
את נזרקת אחורה..
אחורה חזק..
לדפוסי מחשבה רעילים שחשבת שמתחילים להעלות אבק....
אולי הם אף פעם לא זזו הצידה בכלל...
כל מה שהיה צריך זה טריגר.. דחייה.. כדי שזה יתעורר.. כדי שתיזרקי...
כל מה שאת הוא כקליפת השום..
כל מה שאת מביאה איתך..
כל את, היא כלום..
והדפוסים האלה מהדהדים לך...
מראים לך את כל מה שאת לא..
כל מה שאת לא והאחר.ות כן...
הם גורמים לך לכרסם בעצמך ולחפש מה חסר...
הם רודפים ומנסים להפוך סימני שאלה לסימני קריאה...
והרי לא תמיד אפשר...לא תמיד יש תשובות..
ההצפה של המחשבות הרעילות שלך על עצמך שאת מתעקשת להפוך לאמת..
הכתישה הזאת שלך אותך..
הצבעים שצבעת את עצמך בהם השקוף, כלא היית, והאפור כבטון שבונה עוד כמה מטרים מהחומה שבנית סביבך...
הכימות של כל מי ומה שאת, לרגע בודד, שאת תקועה בו, ולא מצליחה לצאת ממנו